יהודי מציל יהודי בשואה
יהודים מצילים יהודים בשואה
פולין
ליוור דוד
![]()
דוד ליוור נולד בפולין בשנת 1903. היה פעיל ומעורה בחיי הקהילה הציונית בעיר בנדין. היה מפעילי צעירי ציון, עברייה, החלוץ, תרבות, מראשי מפלגת העבודה הציונית התאחדות ופעיל מרכזי בתנועת הנוער שלה ויתקינה. בנוסף, היה מורשה מטעם קרן קיימת לישראל וחבר הוועד של אגודת הספורט "הכוח".
איש רוח, מנהיג ציוני, שפעל להצלת יהודים ולחם בנאצים.
נולד בשנת 1903 בבנדין Bedzin שבחבל זגלמביה שבפולין, מזרח שלזיה עלית.
דוד היה בכורם של קלמן ליוֶר, מנכבדי העיר ועסקניה ולאה לבית קופרמינץ. הוא נולד למשפחה חרדית עשירה, מיוחסת ומסועפת. בניה הועידו עצמם לעסקנות פוליטית ולפעילות ציונית וציבורית.
למרות היותו חרדי, התיר אביו לילדיו לרכוש השכלה כללית, בנוסף לחינוך המסורתי. כך קיבל דוד חינוך ב"חדר", בבית ספר עממי, בישיבה ואצל מורים פרטיים. בנוסף, הירבה ללמוד באופן עצמאי.
דוד היה פעיל ומעורה בחיי הקהילה הציונית בבנדין. היה מפעילי "צעירי ציון", "עבריה", ''החלוץ", ''תרבות", מראשי מפלגת העבודה הציונית "התאחדות" ופעיל מרכזי בתנועת הנוער שלה "ויתקינה", היה מורשה מטעם קרן קיימת לישראל וחבר הועד של אגודת הספורט "הכוח".
כציונים, עלו דוד ואשתו מרים לארץ כחלוצים כבר בשנת 1925, זמן קצר אחרי חתונתם.
החיים הקשים בארץ, ובעיקר מחלת הקדחת בה לקה, אילצו אותם לשוב לפולין תוך זמן קצר.
את המלחמה עבר דוד ליוֶר בבנדין מהיום הראשון לכיבושה בידי הנאצים ועד לפרפורי גסיסתה האחרונים של העיר. לאורך כל התקופה היה ממנהיגי המחתרת החלוצית בעירו.
הוא לקח חלק בטיפול שוטף של צרכי חברי המחתרת ובהתנהלות מול היודען-רט, בארגון ההגנה היהודית (כולל מפגש עם מרדכי אנילביץ), בהסתרת יהודים שהגיעו לעיר ממקומות אחרים (בין אם בביתו או בבתי יהודים אחרים) וכן בסיוע לרבים להימלט מהגטו.
היה מפעילי תנועת “גורדוניה” שקיימו במלחמה קשר מכתבים עם חברים מלשכת-הקשר בשווייץ. במסגרת קשר זה הצליח לקבל דרכונים של מדינות דרום אמריקאיות, שנמסרו לחברי התנועות הציוניות וסייעו בהצלתם כנתינים של מדינות זרות.
על פי החלטת המפלגה, נשארו דוד ומשפחתו בבנדין. הוא המשיך בפעולות ההצלה, תוך הסתכנות במעצר.
ב-1943, לאחר הגרוש הטוטאלי של גטו בנדין, נשלח למחנה עבודה בשטח הגטו. לאחר ארבעה חודשי עבודה, הצליח להימלט עם רעייתו מרים ובנו מנחם והבריח את הגבול מפולין לסלובקיה,תוך שהם מתמודדים עם הקור העז והשלג העמוק ועם הסכנות הרבות שעמדו בדרכם.
מסעם של בני המשפחה מפולין לארץ ישראל ארך שבעה חודשים. את הדרך עשו ברגל, וגם נסעו בעגלות וברכבות. הם נאלצו להתחבא בבתי גויים בזהות בדויה של גויים. בבריחתם נעזרו במבריחי גבול וקבלו סיוע מחברי המחתרת היהודית במדינות אליהן הגיעו.
בעיר מיקולש שבסלובקיה, נעצר דוד על ידי השלטונות. הוא ניצל תודות לעזרת אנשי הקהילה היהודית במקום ולהתערבות המפלגה הציונית בעיר ששלמה קנס כדי לשחררו יחד עם עצורים אחרים שהבריחו את הגבול.
מסלובקיה הבריח עם משפחתו ובעזרת מבריחים את הגבול להונגריה. הדבר התאפשר הודות לשוחד שהעבירה מחתרת היהודית לאנשי המשטרה הסלובקית (הכסף הגיע מהג'וינט וההסתדרות הציונית בארץ).
בבודפשט הצליח לקבל מהקונסוליה הפולנית עבורו ועבור משפחתו תעודת אזרחות פולנית שאפשרה להם תנועה חופשית בהונגריה. גם בבודפשט היה פעיל בתנועה הציונית ונמנה עם חברי "ועד הצלה" למען ארגון "עליה ב" לארץ ישראל. הוא ריכז את פעולות מפלגת "האיחוד" (פועלי ציון - התאחדות) ושמש כיושב ראש הועד הפועל של המפלגה בהונגריה.
כאשר הגרמנים נכנסו להונגריה במרס 1944, נס דוד עם משפחתו לרומניה.
ברומניה שהו כחודשיים וחצי. עם קבלת סרטיפיקטים יצאה המשפחה מנמל קונסטנצה באוניית המעפילים "קזבק" שהפליגה דרך הים השחור לאיסטנבול.
מאיסטנבול עשו דרכם ברכבת דרך טורקיה, סוריה ולבנון עד חיפה. בבואם לחיפה נשלח יחד עם כל בני משפחתו על ידי הבריטים למחנה עתלית. כשהשתחררו עברו דוד, מרים ומנחם לגור בתל אביב.
בתל אביב החל בפעילות ב"ארגון יוצאי בנדין וזגלמביה", שם עשה רבות עם חבריו בתמיכה ועזרה לניצולים במציאת עבודה ומגורים.
במקביל, התמסר לכתיבת ספרו "עיר המתים".
הספר, שהיה מהראשונים שיצאו לאור לאחר המלחמה, עסק בתיאור השואה שהתרחשה בבנדין כולל תיעוד ההתנגדות היהודית בבנדין וסיפור ההצלה המופלא. הספר יצא לאור בשנת 1946.
דוד ליור היה מעורכי ספר הזיכרון "פנקס בנדין" (יחד עם מרדכי המפל ו-א. ש. שטיין), שהופיע בתל-אביב, תשי"ט - 1959. הספר הוקדש לקהילת בנדין הנכחדת.
דוד ליור נפטר בשנת 1968. השאיר אחריו אישה, בן, כלה ושלושה נכדים.
הצג אתר רגיל
