הרב משה שמעון פסח

הרב משה שמעון פסח

הרב משה (מואיז) שמעון פסח: 1869–1955

הרב פסח נולד בעיר לאריסה, הפך לרב, ובשנת 1892 מונה לרבה של העיר וולוס.

ב־30 בספטמבר 1943 דרשו הגרמנים שימסור לידיהם רשימה של כל יהודי העיר, במטרה לשלוח אותם לאושוויץ.כדי להציל את יהודי וולוס, ביקש הרב מהגרמנים שלושה ימי חסד כדי "להתארגן".בזכות קשריו עם הארכיבישוף, עם הכומר ועם ראש העיר – ניצל הרב את הימים הנוספים כדי להזהיר את היהודים, ונתן את האות להימלט לכפרים המרוחקים שבהרים, בסיוע המחתרת היוונית. שם הם הסתתרו עד סוף המלחמה. את כל הפעולות הללו עשה תוך סיכון חייו.

בזכות מעשיו, ניצלו 750 מתוך כ-880 יהודי וולוס.לעומת זאת, משפחתו של הרב שגרה מחוץ לעיר – לא שרדה את המלחמה.

בשנת 1946 מונה לרב הראשי של יוון ול"אב בתי הדין".בשנת 1952 העניק לו מלך יוון, פאולוס הראשון, את "הצלב הזהב" – עיטור הניתן בעבור נאמנות ופטריוטיות למען יוון.

הרב פסח ואשתו שרה הובאו לקבורה בשנית בירושלים בשנת 1957.

המידע הראשון על פעולותיו נמסר על ידי נינו, ד"ר אליאס פסח.

אות מציל יהודים הוענק לבני משפחתו בטקס יום הזיכרון לשואה בשנת 2015, שנערך ביער בני ברית.

מדבריו של הפטריארך היווני אורתודוכסי תיאופילוס השלישי, שגריר יוון בישראל ספיירידון למפירידיס.

קהל נכבד.

הרב משה שמעון פסח נולד בעיר לריסה שביוון בשנת 1869. הוא היה דמות רבנית וקהילתית יוצאת דופן אשר שימש כרב ואח"כ כרב הראשי של העיר וולוס ביוון במשך 63 שנה. כצאצא למשפחת רבנים ספרדים מפוארת ביוון הוא – הוביל את הקהילה היהודית של וולוס שמנתה כ- 1,000 איש בתקופה מלאת תהפוכות. הרב פסח היה בעת ובעונה אחת פטריוט יווני וקנאי לעתידה של הקהילה היהודית אותה שירת ולא ראה בדברים אלה כל סתירה. הוא יזם והוביל את הצלת הקהילה היהודית בעיר בתקופת הכיבוש הגרמני מעשים שהביאו להישרדותם של – 74% מכלל יהודי העיר הישג נדיר במדינה בה נרצחו כ – - 85% מכלל יהודיה.

בראש השנה תש"ג, 30 בספטמבר 1943 , נקרא הרב פסח למפקדה של המושל הצבאי הגרמני, אשר דרש שיגיש לו תוך 24 שעות רשימה של כל יהודי העיר תוך ציון הנכסים שלהם לכאורה למטרה התמימה –

של קביעת האספקה הנדרשת כדי לקיים אותם בתקופת הכיבוש. מלכתחילה לא התכוון הרב הנבון לקיים את דרישת הגרמנים ובמקום זה פתח מיד בסדרת פעולות כדי להציל את הקהילה שלו, תוך כדי שסיכן את חייו ואת חיי משפחתו. אחרי שהעמיד פנים כאילו נרגע ממשמע הסבר הגרמנים הוא ביקש ואף קיבל הארכה של שלושה ימים כדי להכין את הרשימה.

הרב ניגש מיד לידידו הארכיבישוף יואכים אלקסופולוס לבקש את התערבותו כדי לברר את כוונתם של הגרמנים. הארכיבישוף יצר קשר עם הקונסול הגרמני בוולוס, הלמוט שפל, אשר היה איתו בקשר קרוב במיוחד, וזה מסר לארכיבישוף בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שעל היהודים לעזוב את וולוס לפני תאריך היעד. הארכיבישוף אשר – נפטר ב- 1959 והוכר ע"י יד ושם כחסיד אומות העולם בשנת 1977

ביוזמת הקהילה היהודית בוולוס מסר את הידיעה הזאת לרב פסח – ואף צייד אותו במכתב אישי עבור הכמרים והתושבים בערים הנידחות בהרים שמסביב לוולוס ובו הפציר בהם לסייע ולהגן על היהודים בכל

דרך. יוזמתו של הרב צלחה ובסיוע של ראש העיר, פקידים נוספים ומפקד המשטרה העירונית, הצליחו אנשי המחתרת היוונים להבריח מהעיר את רוב רובם של היהודים אל ההרים תוך שלושה ימים. 130

יהודים נותרו בעיר וגורשו בחודש מרס למחנות ההשמדה.

ההחלטה לפנות את כל הקהילה לא הייתה החלטה קלה עבור הרב פסח בהתחשב בתנאים הקשים הידועים בהרים ובחורף המתקרב, אבל הוא היה נחוש להוציא לפועל את תוכניתו. בריחתו של הרב פסח נתנה את האות להתחלת המנוסה של שאר חברי הקהילה. כל הנמלטים מצאו מקומות מקלט בהרים בסיוע המחתרת היוונית. הגרמנים קבעו כופר על ראשו של הרב, שניים מבניו נתפסו על ידי הגרמנים בערים אחרות שם לימדו תורה ונרצחו במחנות ההשמדה ואשתו מתה מצער במהלך תקופת המסתור על מות בניה. אבל רוחו של הרב פסח לא נפלה, הוא הקים יחידת פרטיזנים אשר סייעה לחיילי צבאות הברית שניסו להתחמק מהגרמנים ואף לחמה נגד הגרמנים – פעולות שבעבורן קיבל הרב פסח אותות כבוד לאחר המלחמה ממפקד כוחות הברית באזור הים התיכון וממלך יוון פאול. לאחר המלחמה הרב פסח חזר לוולוס עם 700 יהודים שניצלו ונרתם למאמצים לבנות מחדש את העיר החרבה. ב- 1946 הוא נבחר לאב בית הדין ולרב הראשי של יוון, תארים שנשא בהם עד יום מותו. בחודש אפריל 1955 פקדה את וולוס רעידת אדמה חזקה. הרב הקשיש נאלץ לגור באוהל ואח"כ וויתר על ביתו על מנת שייבנה במקומו בית כנסת חדש, אך הוא נפטר זמן קצר אחר כך ב- 13 בנובמבר. בהוקרה לתרומתו ליהדות יוון, הרב פסח ואשתו שרה נטמנו מחדש ב- 1957 בחלקת הרבנים בהר המנוחות בירושלים לצד הרב הראשי בן ציון עוזיאל. הספרייה המקיפה שלו ובה אלפי ספרים ומסמכים שנאספו על ידי הרבנים לבית פסח לאורך הדורות, הועברה על פי צוואתו לירושלים והיא נשמרה כחטיבה נפרדת במוסד יד בן צבי.

בנוכחותו של הפטריארך היווני אורתודוכסי אינני יכול לסיים את דברי בלי להביע בקול כפי שהבענו כבר בכתב את סלידתנו –מההצתה של הסמינר היווני אורתודוכסי לפרחי כמורה בהר ציון לפני חודשיים ומכל פגיעה באנשי כמורה ובאזרחים תמימים. אלה מעשים נפשעים שמדינת ישראל התגלמות הריבונות היהודית הראשונה זה – 2,000 שנה אינה יכולה להחיל.