רבי יוסף ג'יעאן זצ"ל

רבי יוסף ג'יעאן זצ"ל

רבי יוסף ג'יעאן זצ"ל

רב ראשי וראש אב בית דין לקירינאיקה - לוב

חריפותו מאפשרת לראשונה לבית הדין בבנגאזי לדון בגיטין

סרב להיפרד מאנשי הקהילה ונשלח למחנה הריכוז ג'אדו

33 שנה שימש בדיינות וברבנות בטריפולי ובבנגאזי - לוב

מאת:  דוד ג'אן ז"ל בן ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל ונכדו של ר' ציון ביתאן זצ"ל

ויוסף בן דוד ג'אן הי"ו

חתימות ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל ור' ציון ביתאן זצ"ל

החכם השלם הדיין המצויין ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל, אב בית הדין הרבני בבנגאזי והרב הראשי לכל חבל ארץ קירינאיקה שבלוב. נולד בטריפולי ביום ד' תשרי שנת תרמ"ג–1882 ונפטר בארץ ישראל בשנת תש"ך–1960.

רב חריף שכל וקפדן בדיני התורה, בעל בקיאות עצומה ברזי ההלכה, ובעל רגישות גדולה לצאן מרעיתו, אשר הטביע את חותמו לאורך השנים בכל שנות כהונתו הרבנית הן בטריפולי והן בבנגאזי. גולת הכותרת של פועלו היא פתרון בעיית שם העיר בבנגאזי שבמשך שנים רבות לא היה רשאי בית הדין בה לדון בנושא גיטין, ורק לאחר מאמציו וחריפותו בהלכה הוא מיישב בעיה זו ונותן הכשר לבית הדין בבנגאזי לדון גם בנושא גיטין.

מוצאה של משפחת ג'יעאן אינו ידוע באזור, פרט למשפחות בודדות שהתגוררו בישובים קטנים בלוב ובחלקם בעיר הבירה טריפולי. לראשונה אנו מוצאים נציג של משפחת ג'יעאן בספרי בית הדין בטריפולי: "שידך יהודה בן ישעיהו ג'יעאן את מרת מרים בת שבתי דיין שנת התצ"ד–1734". ויש להניח כי ישעיהו ג'יעאן נולד בסביבות שנת התל"ה–1675 לערך

בזעיר אנפין על גודל בקיאותו העצומה של ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל:

בספר "הראה לעניו" על הרב מנדל זצוק"ל, אשר היה שם דבר בעיר בני ברק ונתפרסם שמו לתהילה בכל רחבי הארץ, מסופר :

"הזדרז רבינו מנדל לפתוח את החנות בשעות הבוקר המוקדמות, לאפשר לרבנית להמשיך לנום את שינת הלילה ולאגור כח לקראת יום עמל מפרך. בסביבות השעה תשע, הופיע בחנות ה"חברותא" של רבינו, הוא הגאון הצדיק ר' יוסף ג'יעאן זצוק"ל, מעולי לוב, מי שהיה אב בית דין בערים טריפולי ובנגאזי בלוב 40 שנה, רב ישיש זה סבל ממחלת עיניים והראיה הייתה קשה עליו, משום כך התנהל הלימוד כשרבינו אוחז את הגמרא בידו וקורא, והרב יוסף ג'יעאן זצ"ל מחרה-מחזיק אחריו, כשהוא מצטט בעל פה את כל דברי הגמרא, רש"י, והתוספות כלשונם, כאיש הקורא מתוך ספר".

ילדותו ולימודיו:

ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל נולד בטריפולי שבלוב ביום ד' תשרי תרמ"ג-1882 להוריו ר' כמוס ועזיזה ג'יעאן ז"ל. האב ר' כמוס ז"ל נפטר בשנת תרמ"ה-1885, בהשאירו שבעה יתומים וביניהם את ר' יוסף צעיר הבנים בן 3 בלבד.

מצב כלכלי קשה שרר בבית המשפחה אולם אם המשפחה לא ויתרה על לימוד ילדיה, היא עבדה קשה מאוד בעבודות משק בית אצל אחרים בכדי לפרנס את המשפחה ולשלם את שכרם של מורי תלמוד התורה, לשם נשלח ר' יוסף בגיל 5.

יוסף הקטן היה חריף בלימודיו והשקיע את כל מרצו ומאודו בלימודים, ובגיל אחת עשרה בשנת תרנ"ג-1893 היה כבר תלמידו המצטיין של הגאון ר' ציון ביתאן זצ"ל ששימש בתקופה זו כראש תלמוד תורה ו"יגדיל תורה" ושמבית מדרשו יצאו רוב רבני לוב מאז ועד היום.

כשסיים יוסף את לימודיו בשנת תרס"א-1901 בהיותו בגיל 19 הוסמך לרבנות ומונה כמורה מן המניין בתלמוד תורה, תוך כדי שהוא ממשיך ללמוד אצל ר' ציון ביתאן זצ"ל במסגרת הישיבה הגבוהה ב"דאר סוויד". בשנת תרס"ג - 1903 החל ללמוד דיינות אצל ר' כמוס אג'רבי זצ"ל במשך כ 10 שנים.

רבו ר' ציון ביתאן זצ"ל אהב אותו מאוד כבנו ממש וקרב אותו לביתו. בשנת תרס"ז-1907 כאות לחיבתו הגדולה לר' יוסף, חיתן אותו עם בתו רחל. בברכת שבע הברכות התכבד החכם באשי דאז ר' חזקיה שבתאי זצ"ל בנוכחות ראשי הקהילה, רבניה וקהל רב.

בנוסף לעיסוקיו השונים ובכדי להשלים את החסר לפרנסתו, עבד ר' יוסף בצנעה במקצוע הנגרות וזאת בנוסף ללימודי הדיינות.

לבני הזוג ג'יעאן נולדו: רובינה ז"ל, אברהם ז"ל, בובה ז"ל, רג'ינה ז"ל, שמעון ז"ל, מיליה ז"ל, נסריה (שושנה) ז"ל, שלום ז"ל, נסים ז"ל, דוד הי"ו ורינה הי"ו.

בית הדין הרבני בטריפולי - התמונה צולמה בשנת התרפ"ז (1927) לערך. הדיין ר' יוסף ג'יעאן , ראש אב בית הדין ר' יצחק חי בוכבזה, הדיין ר' ציון ביתאן , ממלא מקום חכם באשי ר' אליהו רקח, מאחור באמצע נציג השלטון האיטלקי – אורח בבית הדין

מנהיג רוחני בטריפולי ובבנגאזי:

ר' יוסף הרביץ תורה הן בתלמוד-תורה והן בישיבה, לא נח ולא שקט על שמריו עד שבשנת תרע"ז-1917 עבר בהצלחה את הבחינות לדיינות ע"י הדיינים ר' אברהם חביב זצ"ל אב"ד, ור' רפאל דאבוש זצ"ל וקיבל מינוי רשמי ע"י השלטונות האיטלקים כדיין מן המניין. מיד החל הוא לשמש בתפקידו זה בטריפולי ביחד עם הדיינים ר' אברהם חביב זצ"ל, ר' רפאל דאבוש זצ"ל, ובהמשך גם עם ר' יוסף יונה זצ"ל, ר' יצחק חי בוכבזא זצ"ל, ר' ציון ביתאן זצ"ל ור' רחמים עגיב זצ"ל.

ר' יוסף היה מקובל לבריות כבדחן כשצריך, וכקפדן בנושאים המובאים לפניו כדיין הן בענייני הלכה והן בענייני שלמות המשפחה ופריצות. כשנדרש היה הוא לא היסס להפעיל את עונש ה"פאלאקה" דהיינו מכות עם מקל על כפות רגליו החשופות של הנאשם בדין. ובשבתו בדין בטריפולי אין הוא חוסך את שבט לשונו מבית הדין בבן-גאזי אשר פסק לא כשורה כאשר מגיע אליו  מקרה בין בעל ואשתו.

בשנת תרפ"ט-1929 נפטר הדיין ר' מרדכי הכהן זצ"ל שכיהן כדיין בבית הדין בבנגאזי. ור' כמוס פלאח זצ"ל שהיה אז אב"ד בבנגאזי, בא לטריפולי בשנת תר"ץ-1930 על מנת לבקש מראשי הקהילה דיין במקומו של הדיין שנפטר. היה צורך לבחור בין ר' ציון ביתאן זצ"ל שהיה אז בגיל 70 שנה ובין ר' יוסף ג'יעאן שהיה בגיל 48 שנה אך מטופל במשפחה ברוכת ילדים. ההתלבטות הייתה קשה ובאורח פלא השתמר בידינו מכתב תשובה של ר' יוסף לר' כמוס, מכתב מרגש ביותר על מצוקת ילדיו הרכים העתידה לבוא עליהם בדרך הקשה והארוכה, מעל 1000 קילומטר לבנגאזי. לבסוף החליט ר' יוסף לנסוע לבנגאזי למרות הקשיים כשלנגד עיניו כיבוד חותנו ר' ציון שהיה לו כאב ואהבו אהבה עזה.

ביום הנסיעה, ב- 31.10.1931, כל יהודי העיר ליוו את ר' יוסף לנמל בבכייה מאחר והייתה קשה עליהם הפרידה מאיש שאהבו אותו, אחד משלהם שעלה לגדולה ממשפחה פשוטה ועניה.

ר' יוסף גיעאן זצ"ל נתקבל בבנגאזי בנמל העיר ע"י כל הקהל ובראשם הרב הראשי ר' כמוס פלאח זצ"ל בהתלהבות ובמחיאות כפיים סוערות. הרב פלאח זצ"ל אירח אותו אצלו כשלושה שבועות עד שנמצא בית מתאים לגור בו. מיד עם הגעתו משמש הוא כדיין בבית הדין הרבני בבנגאזי ביחד עם ר' כמוס פאלח זצ"ל, ר' פנחס נחום זצ"ל ור' רחמים מדר זצ"ל.

ר' יוסף היה אוהב את הבריות, אוהב אמת וצדק, ציוני נלהב עד עמקי נשמתו, דאג לאיש הפשוט, דרשן נלהב ובמידת הצורך היה קפדן ולא הסכים לפשרות בענייני שמירת הדת.

פעולתו המזהירה למען בית הדין בבנגאזי:

אחת מפעולותיו החשובות ביותר שדרשה את מלוא עוצמת חריפותו ובקיאותו של ר' יוסף בבנגאזי שהטביע את חותמו, היתה מציאת פתרון רישום שם העיר בנגאזי כמלה אחת בגט. דבר שבא לידי ביטוי במתן הרשאה לבית הדין בבנגאזי לדון בעניני גיטין. עד לאותו זמן לא היה רשאי בית הדין הרבני בבנגאזי לדון בעניני גיטין, עקב אי הידיעה כיצד לרשום בגט את שם העיר בן-גאזי או בנגאזי. וזאת לדעת כי כל טעות ואפילו כקוצו של יוד פוסלת את הגט, וכל אילו שנדרשו למתן גט נאלצו לכתת רגליהם עד לבית הדין הרבני שבטריפולי המרוחק 1000 ק"מ.

ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל לבוש בתלבושת המסורתית כרב הראשי של בנגאזי וקירינאיקה.

אימת המלחמה ותוצאותיה הקשות:

בשנת ת"ש-1940 הגיעו כ- 300 פליטים שהיו בדרכם ארצה מאירופה (וינה בודפסט ורומניה) לבנגאזי. הרב יוסף עמד בראש הועדה שדאגה לאירוחם והחזקתם אצל רוב המשפחות של העיר כל זמן שהותם שם עד שהוחזרו לאיטליה למחנות ריכוז מאחר ולא הורשו להמשיך ארצה. בביתו של ר' יוסף ישבו אז במשך קרוב לחמשה חודשים 5 פליטים. בחור אחד בשם אברהם גליקשטרן שהיה בין פליטים אלה ועזב את בית הרב, חזר אומנם לגרמניה, אך לא שכח בכל זאת את בת הרב, שושנה, ואחרי עשר שנים חזר ארצה והתחתן איתה.

בחג השבועות בשנת ת"ש - 1940, הופצצה העיר טריפולי ע"י מטוסי צרפת ונפגעו רבים מיהודי העיר, בתוכם משפחות בתו ואחיו של הרב. בתו וילדיה הובאו לבנגאזי כשהם פצועים והוחזקו בבית הרב, למרות היות המשפחה ברוכת ילדים, עד שנמצא להם דיור מתאים.

בשנת תש"א-1941 נפטר הרב הראשי לבנגאזי ר' כמוס פלאח זצ"ל ור' יוסף ג'יעאן נתמנה במקומו כרב ראשי ואב בית דין.

התקופה הייתה קשה מאד. תקופה של מלחמה כשכל האוכלוסיה ברחה מהעיר והתפזרה לכל רוח מחמת ההפצצות היום יומיות הן ע"י הבריטים והן ע"י הגרמנים (זה יוצא וזה נכנס, כמה פעמים העיר עוברת מיד ליד) והתושבים סובלים מהמצב הבלתי נסבל, בעיקר המצב הכלכלי הנובע מחוסר עבודה, מחוסר מצרכים למחיה ומבריחה וחיפוש מקלט מהפצצות ושמירה על הילדים המסתובבים בין ההריסות ללא מסגרת ולימודים.

ביום כיבוש בנגאזי ע"י הבריטים, היה מפגש ראשי הכוחות הבריטים, בראשם הגנרל  וויל לבין ראשי הקהילה המקומית המוסלמית והיהודית - המוסלמים בראשות הקאדי ואילו היהודית בראשות הרב יוסף ג'יעאן זצ"ל ורנטו  תשובה ראש הקהילה.

עם עזיבת הבריטים בשנית, החלו שוב התנפלויות על היהודים, שוד לאור היום והוצאות להורג של הבחורים שנאשמו בעזרה לאויב וכן גזרות חדשות מצד האיטלקים והגרמנים.

יום אחד הופיעו חיילים גרמנים ובראשם קצין בדרגת רב סרן לבית הרב, שהיה אז ממוקם מחוץ לעיר, והחלו להוציא מהבית את כל מצרכי המזון שנאגרו בעמל רב לעת צרה לכלכלת המשפחה בזמן המלחמה. כשרצה הרב למחות החלו להכותו בקת הרובה והרב בכה והחל לצעוק: "א-ל נקמות ה' ". לאחר שרוקנו את הבית המשיכו הלאה ליתר הבתים שבתוך השדות ולשטח המאוכלס גם באוכלוסיה ערבית. לפתע נשמעו יריות ולאחר כחצי שעה חזרו הגרמנים לבית הרב והשכיבו שם את הקצין ההרוג מול פתח הבית והרב פונה שוב לשמים ואומר: "א-ל נקמות ה' ".

ימים קשים עוברים על משפחת ר' יוסף, באחת הפעמים מתפרצים לביתו אנשי המשטרה האיטלקית ומחפשים את בנו הבכור שמעון בטענה כי הוא משתף פעולה עם האויב הבריטי. הבת אמיליה בחירוף נפש מגינה על שמעון אחיה המצליח לברוח לבסוף מהבית. אולם מפאת חרדתה העמוקה וסערת הנפש היא נופלת למשכב ומחזירה נפשה לבוראה.

בת נוספת בשם בובה נפטרת בצעירותה מפאת מחלה.

מחנה הריכוז הנורא, ג'אדו:

בחודש פברואר 1942-תש"ב נתנו הגרמנים הוראה להגלות את כל היהודים למחנות ריכוז בגלל שקבלו בשמחה את הכובש הבריטי. כל הנתינים הבריטים הוגלו למחנות ריכוז באירופה ולבסוף למחנה ברגן-בלזן, הנתינים הצרפתים הוגלו למחנות בטוניס, ואילו הנתינים הלוביים הוגלו למחנה ריכוז ג'אדו הנידח מכל ישוב, מהלך נסיעה של 6 ימים.

ר' יוסף זצ"ל פנה בדרישה לראש הקהילה כי היות והגולים הוגלו ללא מנהיגים וללא רבנים לכן הוא מתנדב  להיות עם הקהל שלו בטוב וברע. וכך ביום שבת בבוקר, שלושה ימים לאחר השיחה הנ"ל הגיעה משאית עם שוטרים ונציגי ועד המפנים (יהודים) להגלות את הרב ומשפחתו והוציאו את הרב מבית הכנסת בזמן תפילת שחרית והרב שואל בתדהמה: "שכחתם ששבת היום? האם זה לא יכול לחכות למחר?" ענו לו אנשי הועד: "אתה בקשת לנסוע!" , לקחו בכוח את הרב ומשפחתו וסובבו אותו בכיכר העיר להראות לכולם איך הרב הראשי נוסע בשבת והרב בוכה כילד. וראש הועד, מרדכי (דוכא) דואני, עושה דברם של הנאצים, צוחק בקול ואומר: "תסתכלו, תסתכלו איך הרב נוסע בשבת".

(לימים, כאשר עלו כל בני הקהילה לארץ ישראל התנגד הרב לכניסתו לארץ של משתף הפעולה הרשע, אחרת יואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים ויאסר.)

סבל רב עבר על ר' יוסף ומשפחתו במחנה הריכוז ג'אדו עם כל היהודים האומללים, רעב, השפלות ומחלות. כל שוכני המחנה אהבו אותו על היותו המנהיג היחידי שהתנדב להיות איתם בסבלם וגם שם לא הפסיק ללמדם הלכה ודרך ארץ והמשיך להיות מנהיגם הדתי והרוחני. התפילות בבית הכנסת המאולתר לא הופסקו אף יום אחד.

מחוץ למחנה היתה המאפיה לאפית הלחם של תירס עבור תושבי המחנה. בכל יום הייתה יוצאת קבוצת גברים בכדי לסחוב את הלחם. יום אחד קרה שאחד הבחורים מצא פרה שדופה וחולה מחוץ למחנה וחיכה עד לחשיכה, בכדי להכניסה דרך גדר המחנה במקום מרוחק מהשומרים. בלילה לאחר שחבריו חתכו את הגדר, הוכנסה הפרה למחנה והביאו את השוחט לשחוט את הפרה. לאחר שנשחטה הפרה הוברר לשוחט בבדיקתו כי בשר הפרה טרף. רץ הוא במהירות בחשיכה לרב יוסף ג'יעאן וסיפר לו על דבר הפרה. הרב נתן הוראה מידית לקחת נפט ולשפוך על הפרה ולשורפה. לאחר שהשוחט ביצע את הוראת הרב קמה מהומה רבתית ורצו לרצוח את השוחט. הרב בשומעו את הצעקות היסה חיש מהר את הקהל הסוער מזעם ופנה אליהם בדברי כיבושין : למי רציתם לחלק את הבשר, אם יראו אתכם האחים שלכם המסכנים לא תצאו חיים מאחר ובשר הפרה מספיק בקושי לקומץ אנשים. ומדוע בשביל זה לאכול בשר טריפה ובפרט מבשר פרה חולה שאכילתה מסכנת את כל האוכל מבשרה. ולא מספיק כל זה, באם ישמעו שלטונות המחנה על המקרה יוציאו אתכם ובני משפחותיכם להורג. לאחר שהרב סיים את דבריו השתרר שקט וכל אחד הלך לפינתו לעוד יום של רעב, אבל בלי אכילת בשר טריפה.

לכל נפש חילקו 100 גרם לחם תירס יבש מעופש ומתולע למחיה ליום, וזאת במפורש בכדי לגרום למוות עקב הרעב. כמובן שבתנאים אילו אזל במהירות כל מלאי המזון שהביאו איתם האנשים. תוך תקופה קצרה ביותר כל תושבי המחנה הפכו לרעבים שאין בכוחם לצעוק.

זמן קצר לפני השחרור נתקבלה הוראה לקלגסים הסוהרים לרכז את כל הגברים במרכז המחנה מול מכונות יריה ולהתכונן להוראה טלפונית להוצאה להורג. ריכזו את כל הגברים במרכז המחנה ואת הרב גררו ממשרדו למרכז ההתקהלות. כולם גועים בבכייה עד השמים על מר גורלם והרב היה צועק, מנסה להשתיק אותם ומבקש לשאת דברו לאומללים בעת צרה. דממה השתררה והרב יוסף עומד במקום גבוה, מאולתר, ומדבר בבכי, בקול רם ומבטיח שבעזרת ה' יראו מיד את הנס הגדול שיהיה לנגד עיניהם, "...כל אלה אשר עומדים מולכם עם הנשק ביד, לא יפגעו בנו לרעה ויתפזרו לכל רוח ויבואו "החברים" ויחזירו אותנו במהרה הביתה ובעזרת ה' נעלה כולנו ארצה. כולנו! כולנו! כולנו! ". ואז קמה צעקה ושאגה גדולה מפי כולם ואמרו "בחייך, בחייך כב' הרב " ונשאו את הרב על כתפיהם וסובבו אותו במעגלים ורקדו איתו. ראו הקלגסים הסוהרים וצחקו להם "תראו את היהודים המשוגעים, עומדים להרוג אותם והם שמחים".

כמה דקות לפני השעה 12 בצהרים, בשעה היעודה, נתקבלה הוראה טלפונית דחופה לקלגסים הסוהרים לעזוב מיד את המחנה ולמלט נפשם לכיוון תוניסיה, כי הבריטים מתקרבים ומכתרים את הכוחות האיטלקים והגרמנים אשר באזור.

מחנה הריכוז הנורא ג'אדו , 562 מהיהודים האסירים בו מתו ברעב, במחלות ובעינויים (חמישית מתושבי קירינאיקה)

הכיבוש הבריטי והשחרור מהמחנה:

יומיים לאחר המקרה בחודש אפריל 1943-תש"ג הגיעו הכוחות הבריטים ופחדו להיכנס לשטח המחנה מחמת מחלת הטיפוס שהשתוללה במחנה והפילה חללים רבים עקב הצפיפות והרעב שהיו מנת חלקם של האסירים. ידי הרב ועוזריו מלאו בעבודת החפירה לקבורת המתים. בזמן החפירות נתגלה כי השטח הינו בית קברות מלפני כאלף שנה והקבורים בו יהודים.

כעבור יומיים הגיעו אמבולנסים עם רופאים למחנה והחלו לטפל בחולים ולאחר מכן, העבירו את תושבי המחנה בשיירות לגריאן למנוחה קצרה ואחר כך לבנגאזי, מסע של 6 ימים. בהגיע השיירות לבנגאזי מצאו אותה הרוסה וחרבה מההפצצות וכל משפחה חייבת הייתה למצוא דיור זמני בעיר או בסביבתה עד שיקימו מחדש את ביתם ההרוס כשהבעיה הדחופה הייתה מציאת מזון ופרנסה.

הבריטים והחיילים הארצישראליים שהיו במקום, סייעו במידת יכולתם לפתור את הבעיות הדחופות ובעיקר להקים את בית הספר שהיה לתפארת מאחר ולראשונה החלו ללמוד בנות במסגרת תלמוד תורה. כתוצאה מכך הייתה תסיסה בין היהודים המחמירים, ופנו בתלונה לרב הראשי ר' יוסף ג'יעאן. ענה להם הרב: "בתי ונכדותי לומדות באותו בית ספר ואין לי התנגדות לכך. כולם צריכים להתכונן לחיות בארץ שלנו". החיילים הארץ ישראלים המשיכו במלאכתם בעיר וחינכו את הילדים בכל המקצועות, גם בשירה, בהצגות ועבודות בהכשרה.

בשנת תש"ד-1944 ביקר בבנגאזי מר משה שרת (שרתוק) ז"ל ועמד על מעשה החיילים במסגרת הקהילה והרב היה בראש מקבלי פניו.

משנת 1945-תש"ה החל יחס עוין מצד האוכלוסיה הערבית. שנבע מפעילות החיילים הארץ ישראלים ועקב הנעשה בארץ ישראל. העניין החל מקטטות קטנות, עבר לגדולות והמשיך בשוד ורצח ללא סיבה והאוירה הכללית היתה עויינת ועכורה אך השלטונות הבריטים לא נקפו אצבע.

כשהחלו המאורעות בטריפולי וערבים רצחו שם יהודים רבים, פרצה תסיסת הערבים גם בבנגאזי וראשי היהודים בשיתוף עם הבריטים עשו ככל יכולתם להרגיע את הרוחות. למרות זאת היו התנפלויות ובעיקר שרפו ובזזו בתי כנסת וכן נפרצה הכספת של ועד הקהילה המכילה רכוש אלמנות ויתומים ותוכנה נשדד.

את המפגשים להרגעת הרוחות ארגנו הרב וראשי הקהילה במועדון "מכבי" של הנוער. המפגש כלל את ראש העיר, הגנרל הבריטי, המופתי ועוזריו, הרב יוסף ג'יעאן זצ"ל וראשי הקהילה. לאחר מפגש זה השתרר שקט יחסי.

פעולה הומניטארית תוך חירוף נפש להצלת נערה יהודיה:

בכדי להמחיש את עוצמתו וגדולת נפשו של ר' יוסף נספר כי: יום אחד נחטפה צעירה יהודיה ע"י ערבי והענין הובא לידיעת הרב. ר' יוסף פנה מיד למופתי הגדול של המוסלמים וביקש ממנו להתערב על מנת לשחרר את הצעירה. המופתי השיב כי אינו יכול להתערב מאחר והחוטף הינו בריון אלים הידוע כראש כנופיה המשחקת בנשק ומסוגלת לרצוח כל הבא לקראתה.

לר' יוסף לא הייתה ברירה. הלך ישר לבית הבריון דפק בדלת ולאחר שפתחו לו הזיז את הפותח הצידה והלך הישר אל הצעירה הבוכיה שהייתה שם, לקח אותה בידה והוציא אותה לעיני כל הנוכחים הנדהמים מהמעשה הנועז ואף אחד לא התערב. מיד עשה את כל הסידורים ושלח אותה לקרובי משפחתה בטריפולי כדי שלא יתנכלו לה. למחרת בא המופתי לרב ואמר לו: "מה עשית, יכלו לרצוח אותך ?!", ענה הרב: "עשיתי את מה שהייתי חייב לעשות!"

הרב יוסף לא שקט ולא נח עד שנמצאו דרכים להעלות את הבנות היהודיות כדי שלא יתנכלו להן, כולל חתונות פיקטיביות עם חיילים ארץ ישראלים. עד שבשנת תש"ח-1948 נמצאה דרך סודית להעלות את מרבית תושבי העיר והסביבה ארצה בדרך לא דרך.

כך עלתה מרבית הקהילה בשנים 1948/9 כולל כבוד הרב ומשפחתו.

ר' כמוס עגיב מספר על ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל ור' יצחק חי בוכבזא זצ"ל:

שמעתי מפי מורי ורבי ועטרת ראשי החכם השלם הדיין המצויין ר' יוסף ג'יעאן זצוק"ל, כשהיה ר' יצחק חי בוכבזא חולה והלך לבקר אותו, צווה לו ר' יצחק חי וביקש ממנו שאחרי פטירתו יעשו לו שתי נרות נשמה, אחד בבית הכנסת "הישיבה" שבראשה היה עומד הרב הגאון המפורסם המקובל האלוקי ר' יהודה לביא זיע"א, ואחד בישיבת בית הכנסת "לפרנק", ר' יוסף זצ"ל, שהיה בדחן מטבעו, שאל את ר' יצחק חי: מדוע אתה רוצה שני נרות, לא די לך באחד כמו הכל? ויען ר' יצחק חי ויאמר: אני הייתי קם לקריאת הזוהר בבית הכנסת "הישיבה", ואחר כך עברתי לבית הכנסת "לפרנק" ולכן יש לי זכות בשני בתי הכנסת.

מתשובות  ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל, בן ג'אזי. לשאלות ר' כמוס עגיב זצ"ל, דרנא:

על המנהג הנהוג אצלכם, מי שנכנס לאבילות על קרוביו, שאחר שבעה הוא מתגלח, זה נגד ההלכה כמו שכתוב בשולחן ערוך יורה דעה סימן ש"צ סעיף א' וזה לאמור: אבל אסור לגלח שערו אחד שער ראשו ואחד שער זקנו וכו' עד שלושים יום.

...על כל המתים יגלח אחרי שלושים יום, ועל אביו ואמו עד שיגערו בו חבריו, וכן אלה אנשים ונשים שבמקום שיעשו טבילה במקווה כשר היו מתרחצים בבית ובלא טבילה וזה נגד ההלכה דין התורה....

וזה ידוע כל שיחלל בשבת בפרהסיא לפני אנשים זה יקרא מומר לכל דבר שבעולם ואם הוא יגע ביין נסך וכו'. ואם הוא ימכור ליהודי נקרא חוטא ומחטיא ובזה תודיע לקהל כי זה המנהג הוא אותיות גיהנם. עוון של הנידה ושבת גורמים צרה גדולה וקליפה חזקה ב"מ ורצוי מאד תזמין לזה החוטא בינך ובינו ותאמר לו דברי כבושים ואנו בטוחים שישראל קדושים וישמעו לקול מורים ויפחדו על נפשם ועל בניהם ויכבדו דין ישראל

מתוך ספר "משפטי עוזיאל" להראשון לציון הרב הראשי לישראל ר' בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל.

באחד ממקרי התרת אישה עגונה הקשים ביותר שהתגלגלו לפתחו של בית הדין בבנגאזי, מתחבט ר' יוסף זצ"ל קשות, ולא מוצא מנוח לנפשו. ליבו מציק לו והספק לא מרפה ממנו, למרות ההוכחות המוצקות לטביעת הבעל. ובכדי לנסות ולפתור את הבעיה הסבוכה הוא שולח שאלה לרב הראשי לישראל ר' בן ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל.

" י"ח אדר ראשון התש"ו (1946) – קהל קדוש בנגאזי, הרבנות הראשית. שאלה: מעשה שהיה כך היה, איש אחד ושמו רפאל , עזב את אשתו ושתי בנותיו (קטנות) ונלוה עם חיילי בריטניה בחזרתם פעם שניה מבנגאזי ביום 28 לחודש ינואר 1942, והיה שולח לאשתו מכתבים והודיע לה כי הוא חייל ושלח לה תמונתו. והנה בעתה, ב 15 ליוני 1943 באו לה מכתבים מהקצינים וראשי הצבא, המודיעים לה כי בעלה נטבע בים ומת. גם ראינו באותו זמן בעתון בשפת עבר היוצא בארץ ישראל, שכתובים שם שמות האנשים שלפי דעת הממשלה מתו בטביעה, ובכללם מימון הנזכר, וזאת להודיע כי באותו זמן המלחמה עודנה בתוקפה. ועוד זאת, כי בעת אשר נסע רפאל הנזכר לא היו לו שום קטטה עם אשתו, והידוע לנו כי פלוגתו מספר 462 שנמלטו מהטביעה ישנם בארץ ישראל, ויוכל מר לברר מהם איך נפל הדבר, ולהתיר את האשה רחל מכבלי העגון, ושכרו כפול ומכופל מן השמים. כה דברי העבד המשרת בקבילת קודש בנגאזי, הצעיר יוסף ג'יעאן ס"ט הרב הראשי."

העתקי חלק ממסמכי הצבא הבריטי בתרגום עברי:

הנהלת הצבא הבריטי של קירינאיקה, מחוז בנגאזי, 15 יוני 1943. רנאטו תשובה היקר. בקשר עם שיחתנו היום בבוקר , הנני מצטער להודיעך כי רפאל מפלוגה 462 מת על ידי טביעה. הנך מתבקש להודיע חדשה מעציבה זו לאלמנתו. נעשות פעולות להשיג תיכף איזה תשלומים לאלמנתו. חתום רב סרן ביילי

גב' רחל , קופיאה הסמוכה לבנגאזי, לוב. חובה מעציבה היא להודיעך כי לרגלי הידיעות שקבלנו בקשר עם בעלך אשר נעלם מאז הראשון במאי 1943, המועצה הצבאית מצטערת מאד שהיא נאלצה לבוא לידי מסקנה כי הוא נהרג בפעולות ים, ומיתתו היתה בראשון למאי 1943. הנני להביע את אהדתה  והערצתה של המועצה הצבאית במיתת החיל למען מדינתו. חתום: G.H. KING

לאחר דיון מעמיק המשתרע על 18 עמודים בספר, ולאחר התייעצות עם רבנים נוספים בישראל, יוצאת החלטתו של ר' עוזיאל זצ"ל: "מכל האמור תורה יוצאת להתיר האשה הזאת רחל אשת רפאל מכבלי עגונא, להינשא לכל מי שתרצה. וכמו שכן העלה להלכה רב חביבאי הרב הגאון כבוד מורנו הרב רבי יעקב הדס הי"ו. וה' עמו שהלכה כמותו. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויורינו מתורתו נפלאות, אמן."

למרבית האירוניה, הספקות שקיננו בגופו של ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל התבררו כנכונות, ולאחר שנים מספר מתגלה הבעל חי ובריא בישראל. אולם את הנעשה אין להשיב.

אחרית הימים:

ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל עלה ארצה בשנת תש"ט-1949 בערב ראש השנה והשתכן בשכונת עמידר בעיר רמת גן כשילדיו מקדימים אותו במספר חודשים.

ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל שימש ברבנות ובדיינות בטריפולי ובבנגאזי כ- 33 שנה.

הרב נלב"ע ביום שבת קודש ח' בשבט תש"ך-1960 ונקבר בבית העלמין שומרי שבת בבני ברק.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים

ויהי זכרו ברוך, אמן.

לימים מילא אבי היקר, דוד ג'יאן הי"ו, בנו של הרב יוסף ג'יעאן זצ"ל, אחר צוואתו של אביו והקים לתפארת את בית כנסת "בית יוסף" בגבעתיים, על שמו של סבי ר' יוסף ג'יעאן זצוק"ל.

ר' יוסף ג'יעאן מקבל את פניו של גנרל וויל הבריטי

משה שרת (שרתוק) עם רבני ונכבדי קהילת יהודי בנגאזי בביקורו בבית הספר העברי "תלמוד תורה" בנגאזי בחודש מאי 1944 מימין לשמאל: אפרים חלפון חבר מועצת הקהילה, משה שרת ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ר' יוסף ג'יעאן הרב הראשי של בנגאזי וקירינאיקה, רנאטו תשובה נשיא הקהילה ור' חי סעדה חבר מועצת הרבנות.

ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל תלמיד בכיתה הגבוהה של המורה הבכיר ר' ציון ביתאן זצ"ל ב "יגדיל תורה"

הסכמת דייני בית הדין הרבני בטריפולי על הספר "גואלי חי", בשנת התרפ"ו 1926. זהו פירוש על דרך הקבלה של הגדת פסח. מחבר הספר נשלח על ידי דייני תוניס לדייני טריפולי שיחתמו על הספר, מפאת בקיאותם הרבה של דייני טריפולי בתחום זה.