בלה חזן-יערי

בלה חזן-יערי

בלה חזן-יערי – ילידת  פולין (רוז'ישץ', חבל ווהלין, היום באוקראינה), 1922.  חניכת "החלוץ-דרור" וחברה בקיבוץ "שחריה" בווילנה בפרוץ המלחמה. כשעלה הצורך לשמור על קשר עם המרכזים השונים של התנועה בפולין ובליטא, שהיו סגורים בגטאות תחת הכיבוש הגרמני, נבחרו בחורות בעלות תווי פנים אריים, ביניהן בלה, לשמש כ"קשריות" בין הגטאות. אחות פולניה קתולית בבית החולים שבו עבדה השאילה לה את זהותה ובכך "הפכה"  בלה לברוניסלבה לימנובסקה.  

באוקטובר 1941 נשלחה בלה על ידי מחתרת "דרור" לגטו גרודנה בפולין, שם התמקמה ודירתה שימשה מקום מסתור ומפגש לחברי המחתרת שנעו בדרכים. כדי לא לעורר חשד מצאה עבודה כמתרגמת בגסטאפו של גרודנה, משם הייתה גונבת מסמכים וחותמות לזיוף תעודות זהות ואישורי מסע.  בד בבד יצאה לשליחויות בעיקר בין הגטאות וילנה, גרודנה וביאליסטוק, ובהן הבריחה ידיעות, מסמכים, כסף ואקדחים.

כאשר גברה השמדת היהודים בווילנה היא הבריחה תינוקות לביאליסטוק. בלה נעצרה ביוני 1942 בשליחות לוורשה ונחשדה כשייכת למחתרת הפולנית. נחקרה ועונתה במטה הגסטפו בוורשה אך לא מסרה סודות. לאחר חמישה חודשי מאסר בכלא פביאק הידוע לשמצה הועברה לאושוויץ-בירקנאו בתור אסירה פוליטית פולניה, שם נחקק המספר 24458 על זרועה.  בתחילה עבדה בפינוי סלעים ולאחר מכן כאחות לא מוסמכת בחדרי החולים במחנה הנשים. כדי לטפל באסירות יהודיות  הציעה את עצמה לטפל בחולות הגרדת בבלוק 25 בבירקנאו (שעד אמצע אפריל 1943 שימש כ"בלוק המוות" – תחנת המתנה של אסירות שעברו סלקציה לתאי הגז).

דר' מנגלה האמין לה שהיא מוסמכת לטיפול במחלה זו והציב אותה בבלוק הזה. עם פינוי מחנות אושוויץ יצאה לצעדת המוות ושהתה חודשים נוספים במחנות הריכוז רוונסברוק ומלחוב בגרמניה, וגם בהם שימשה כאחות. לאחר השחרור במאי 1945 הגיעה בלה למחנה עקורים בסנטה מריה די באני, בדרום איטליה, שם הדריכה במסגרת בית ספר "אודים" קבוצת ילדות יתומות, שנקראה "קבוצת פרומקה". היא עלתה ארצה עם קבוצתה בנובמבר 1945 והביאה אותה לקיבוץ רמת הכובש. הלכה לעולמה ב-2004 בירושלים.

את האות יקבל בנה פרופ' יואל יערי.