המצילים והמצילות זוכי אות המציל בהמלצת דר' אברהם חולי

אלחנן יצחקי נולד בברלין בשנת 1917, בשנת 1933 בהגיעו לגיל 16, הוא החליט לעלות מגרמניה לארץ ישראל לבדו. הוא הגיע לבית הספר החקלאי בבן שמן עם קבוצת נערים, במבצע שארגנה ריחה פריאר במסגרת עליית הנוער. בשנת 1938 החליט אלחנן לשוב לגרמניה כדי להמשיך בלימודי חקלאות. כידוע, באותה עת כבר שלטו הנאצים בגרמניה, והיהודים חשו בסכנה הגדולה לגורלם. ב"ליל הבדולח" (9.11.1938) עלו באש בתי כנסת רבים בגרמניה, ויהודים רבים הבינו שעליהם למלט את ילדיהם ולהוציאם מגרמניה הנאצית.

ארתור פוזננסקי  עבד במסחר לפרנסתו. הוא השתלם בעבודה סוציאלית יהודית, והיה יו"ר בהתנדבות של מחלקת סיוע סוציאלי במרכז ברלין מטעם הקהילה היהודית בשנים 1933–1938. בתפקיד זה ליווה 120 נערים ונערות לדנמרק ב-1935, וחזר לגרמניה. ב-1938 ליווה קבוצה נוספת של 30 צעירים יהודים לשוודיה כדי להצילם מהנאצים, ומתוך תחושת אחריות לגורל עמו חזר שוב לגרמניה. בשנים 1939–1941 הדריך וניהל הכשרות של "החלוץ" בגרמניה, ואף ניהל את המעון לנוער יהודי בסיכון ומנע את גירושם של 60 צעירים ששהו בו, עד שהועבר ב

בשנת 1941 החלו השלטונות הגרמנים בצרפת הכבושה, בסיוע המשטרה המקומית, במעצר המוני של יהודים ונישולם מרכושם. בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לחלקה ה"חופשי" של צרפת, צרפת של וישי, וגם באזורים אלה החלו מעצרים של יהודים. פרץ, כיהודים אחרים, נעצר והועבר למחנה דראנסי שליד פריז. מחנה זה שימש כמקום ריכוז ותחנת מעבר, עד לשליחתם של היהודים למחנות המוות במזרח.

בבודפשט, צימרמן שיתף פעולה עם הנריק סלביק ויוז'ף אנטל (האב) בהונגריה כדי להציל יהודים. הם סיפקו תעודות מזויפות ליהודים, והקימו בית יתומים בואץ במסווה של מוסד קתולי. מאמציהם הצילו אלפי יהודים, כולל ילדים. לאחר המלחמה, צימרמן פעל להנצחת גבורתם של שותפיו, והביא להכרה בסלביק ואנטל כחסידי אומות העולם על ידי יד ושם.

אוסקר שונפלד (הונגריה 1923 – ישראל 2004) – מצא דירות מסתור וסיפק מזון, מים ולבוש מתאים לפליטים יהודים שהגיעו להונגריה מפולין ומצ'כוסלובקיה. עדותו של אוסקר שנפלד על העיר מונקץ' בצ'כוסלובקיה, תחת השלטון ההונגרי, התנועה המחתרתית "לעזרת העם", כניסת הגרמנים להונגריה, המבצעים והפעולות של המחתרת היהודית בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השניה, הברחת יהודים לרומניה, שהותו של שנפלד בבית הסוהר באוראדיאה - מארה ובריחתו משם.

ברוך שיבי היה חבר בארגון EAM באתונה. ברוך שיבי וסם מודיאנו היו עיתונאים מסלוניקי שבמהלך הכיבוש הגרמני נמלטו לאתונה. בשנת 1927 הקים שיבי את המועדון הציוני "אחדות". מהר מאוד נפתחו סניפים רבים בשכונות יהודיות שמשכו אליהם משפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. לאחר 1935, פועלי ציון (האיגוד הציוני הבינלאומי) התאחד עם "אחדות" ועם המועדון הציוני "מקס נורדאו". לקראת הפלישה הגרמנית ליוון, שיבי ידע שהוא יהיה ברשימת המבוקשים של הגסטפו ועזב את סלוניקי עם הבריטים. הוא הגיע לכרתים עם הסנטורים

בתחילת המלחמה מאיר חי עם אשתו נחה בעיירה כשאנוב, בקרבת הוריהם ואחיהם. לאחר חיסול הגיטו בכשאנוב, באביב 1943, מאיר ונחה עברו לבנדין והצטרפו לתנועת ההתנגדות היהודית של שלזיה באזור זגלמביה. בראשה של תנועת ההתנגדות עמדו צבי ברנדס והרשל שפרינגר. תנועת ההתנגדות הייתה מורכבת מחברי תנועות הנוער החלוציות, השומר הצעיר, דרור, גורדוניה, הנוער הציוני ועוד.

ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות. בין הקורבנות הראשונים של ההשמדה הגרמנית היו רבים מיהודי וילנה, שנרצחו בקרבת מקום, בפונאר. רזניק היה ממניחי היסוד הרעיוני והארגוני של תנועת ההתנגדות פפא"ו, ארגון הפרטיזנים המאוחד, שהוקם בגטו וילנה על ידי חברי תנועות הנוער השונות, קומוניסטים וחברי בונד, ותכננה התנגדות מזוינת. רזניק היה חבר מפקדת הארגון.

אלמה גדלה להיות כנרת. בשנת 1930 נישאה לכנר הצ'כי ואשה פז'יהודה (אנ'), כנר וירטואוז שנחשב לאחד הגדולים במאה ה-20. בשנת 1935 בא הקץ על נישואיהם. היו שאמרו, כי הוא נפרד מאשתו משיקולים אופורטוניסטיים, בגלל יהדותה, אך אין ביסוס לטענה זו: לוח הזמנים סותר טענה זו, ואשתו השנייה הייתה אף היא יהודייה.

רשמית היא הייתה נציגת קרן קיימת לישראל אך משימתה בפועל הייתה לאסוף כספים וליצור קשרים למען ארגון הובלת יהודים לארץ ישראל, כולל רכש אניות, אישורי כניסת הפליטים היהודיים מפולין וארצות הבלקן לרומניה והשגת היתרי ההפלגה כל זאת אל מול מאמץ הבריטי גלוי וחשאי למנוע את הפלגת האוניות, ענני המלחמה המתקדרים והכאוס הפוליטי ברומניה, האנטישמיות, הרדיפות המתגברות והסיכון האישי. אשה יפה, אנרגטית ובעלת כושר שכנוע, דוברת שבע שפות, ידעה להתוודע לגורמים ממשלתיים, כולל מן החוגים מסביבו של המלך קר

תפקידה  היה להעביר פקודות לאסירים ולשבץ את החולים מבלוק החולים חזרה לעבודה במחנה. ספרה אחת האסירות: "תפקידה אפשר למלה תנועה חופשית בין חלקי המחנה והיא ניצלה כל הזדמנות לעזור לאסירים החלשים בהשגת תרופות, מזון, להתריע על סלקציה בבלוק- כדי שיוכלו להוציא את אילו שלא יעברו את הסלקציה . העבירה את המחלימים והחלשים שחזרו מבית החולים לעבודות קלות יותר. לקחה על עצמה סיכון בלהעביר ידיעות מקבוצות המחתרת , ידיעות אשר העלו את המורל ולו במקצת.

איזי היה הבכור מבין שלושה אחים ואחות אחת. הוא החל לשאת בעול הפרנסה של המשפחה עם מות אביו. בהמשך אח אחד נסע לישראל ונלחם במסגרת הבריגדה, אח שני ברח להולנד וניצל ע"י משפחה הולנדית, אחותו נספתה בשואה. איזי היה מתעמל ומאמן ב"מכבי" ובעיקר עסק באגרוף והרמת משקולות, היה חזק מאד מבחינה פיזית אך גם בעל חוסן נפשי נדיר.

פילדרמן היה בין מייסדי ארגון היהודים ילידי רומניה" ב-1909 והיה סגן יושב הראש שלו מ-1915. בשנים 1914 עד 1919, בהיעדרו מרומניה של היו"ר, היה היושב ראש בפועל. הוא היה חבר במשלחת הרומנית לוועידת השלום בפריז ופעל רבות כדי להביא לכך שבהסכמי השלום של שנת 1919 יכלל סעיף המעניק אזרחות ליהודי רומניה. הוא נכנס לפוליטיקה ונבחר לפרלמנט הרומני.

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 כשהיטלר הפך לקנצלר החליטו הוריה של פיטקו לעזוב את הארץ בטענה כי אינם יכולים להישאר במדינה אשר מחרימה יהודים. אך למרות שכנועי הוריה, פיטקו החליטה להישאר בהונגריה מתוך אמונה כי יש בכוחו של הנוער השמאלני הגרמני לשכנע את הגרמנים להתנגד לשלטון הנאצי. פיטקו הייתה פעילה בהונגריה בפעילות אנטי-נאצית, היא התגוררה בחדר אחורי זעיר באופן בלתי חוקי בחנות ממתקים בעיר, הכינה עלוני תעמולה נגד היטלר בעת שהושמע תקליט של "אאידה" בעוצמה גבוהה כדי להסוות את קול ההק

שרה יהושע נולדה ביוון בשנת 1927. המשפחה גרה באזור היהודי של העיר אך הייתה חסרת אמצעים. לכן, שלא כמרבית ילדי היהודים אשר למדו ב"אליאנס", שרה למדה בבתי הספר המקומיים הלא יהודיים. מנהגי הגויים שלמדה שם סייעו לה רבות כאשר הסתתרה בזהות בדויה. בשנת 1940 פרצה מלחמה בין איטליה ליוון. דודה של שרה מרדכי פריזוס, קצין בכיר בצבא היווני, נהרג במהלך הקרבות והפך לגיבור יוון. בסיום המלחמה הגיעו פצועים רבים משדות הקרב באלבניה, בהם גם יהודים, לבית החולים שבו התנדבה שרה. היא טיפלה בעיקר בפצועים

נולד ברוסיה בשנת 1908. בתקופת השואה נלחם במסגרת הפרטיזנים ביערות פלשניץ בגדוד מסטיטל. בזמן האקצייה בעיירה מיאדל, שבה חי עם אשתו, ברח לעיירה דולהינוב ונכלא בגטו. במרץ 1942 ברח מהגטו עם חברים ליערות והתקבל לשורות הפרטיזנים. ארגן קבוצה של יהודים מתושבי דולהינוב והבריח אותם ליערות למחנות הפרטיזנים, ובכך הציל את חייהם.

איזידור ורוזה פעלו ללא לאות למען רווחת הילדים. לצידם עמל צוות של מורים ומדריכים שעשו ככל יכולתם על מנת להעניק לילדים את החום הביתי, ההשכלה וכל הדרוש לנפש הילדים. בשנת 1933 עם עליית היטלר לשלטון, החלו ההתנכלויות ליהודים וחוקקו חוקים מפלים נגדם,  ובהם נישול אנשים מפרנסתם ומבתיהם. בזכות שמו הטוב של בית היתומים - משפחות רבות החליטו לשלוח אליו את ילדיהן. בבית היתומים מצאו הילדים הגנה מפני האפליה וההשפלה ומפני פגיעה פיזית ונפשית ברחוב הגרמני.

אלכסנדר מוך נולד  18.81893 ב  NONNENWEIR  בגרמניה. למד חקלאות בבי"ס היהודי למקצועות הגינון ב AHLEM ליד הנובר. בשנים 1919-1925 ניהל את החווה החקלאית  MARKENHOF  שליד KIRCHZARTEN, חווה זו נחשבה ל"קבוץ היהודי הראשון של יהודי גרמניה". המקום שימש גם כהכשרה. (חלק מהתלמידים היו ממקימי קבוץ בית זרע) בשנים 1932-1938 ניהל את חוות ההכשרה NEUENDORF.

רחל אידה ליפשיץ נולדה בשנת 1917 בפריז. אחת מתוך חמישה בנים וארבע בנות להורים דוד  ושרה ליפשיץ, יוצאי רוסיה.  בשלב מוקדם בחייה רחל נמשכה לעבודה סוציאלית, על פי נטייתה לעזור לזולת. היא החלה לעבוד בשנת 1933 בשרות הסוציאלי של הברונית (אשתו של) רוברט דה רוטשילד, ובמקביל למדה עזרה סוציאלית בבית הספר של הארגונים היהודיים  Les Ecoles Consistoriales Israelites. מאוחר יותר היתה לסגנית המנהל ובהמשך מנהלת של קיטנות ילדי בתי הספר היהודיים בפריז, שהתקיימו בעיירה DINARD על שפת האוקינוס האט

שושנה (ינסיה) ליטן (סרלואי), נולדה ב 20.5.1911 בעיר אמסטרדם, הולנד. האב, שמואל סרלואי, היה ממשפחה יהודית שורשית בהולנד. לאחר שסיימה לימודים עבדה תחילה כמחנכת ילדים ונוער בפנימיית בנות באמסטרדם. לאחר מכן התקבלה כמדריכת ילדים במוסד היהודי "אהבה" בברלין. כאן הכירה את ד"ר מנפרד ליטן, והם התחתנו בשנת 1935. עבדו תקופה קצרה בבית הכשרה לצעירים יהודיים ומשם עברו לעיר דנציג. כאן סייעו בהקמת בית ספר תיכון יהודי. באוגוסט 1936 נולד לזוג בנם גדעון.