צבי הנריק צימרמן
- huli1944
- 28 ביולי
- זמן קריאה 3 דקות
צבי הנריק צימרמן (בונה) (2 בינואר 1913 - 10 ביוני 2006) היה פעיל ציוני ואיש ציבור ישראלי, ניצול השואה. במהלך חייו עסק בפעילות פוליטית וציבורית, וכיהן בתפקידים רבים בהם חבר הכנסת, עורך דין ונוטריון, סגן יושב ראש הכנסת, סגן ראש עיריית חיפה ושגריר ישראל בניו זילנד ואיי אוקיאניה. קיבל את אות המציל היהודי מטעם ארגון בני ברית העולמי.
צימרמן נולד בסקאלה בחבל זברוביץ' בפולין. כשנה לאחר לידתו פרצה מלחמת העולם הראשונה והוריו נמלטו מסקאלה עם חמישה מילדיהם, ונדדו בסביבה. הוריו נפטרו ממחלת הכולרה, והוא ואחיו ואחיותיו נותרו לבדם. כאשר הסתיימה המלחמה חזרו לסקאלה, שם סיים את בית הספר העממי. בנעוריו עבר אל בית אחותו הבוגרת, שנישאה לפני המלחמה, בעיר טרנופול, שם סיים את הגימנסיה העברית. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה היגלונית בקרקוב. היה פעיל בתנועת הנוער של הציונים הכלליים ב-1928, יו"ר אגודת הסטודנטים הציונית קדימה בקרקוב וסגן יו"ר האגודה בפולין. משסיים את לימודיו התכונן לעלות לארץ ישראל, אך פריצתה של מלחמת העולם השנייה מנעה ממנו את העלייה. צימרמן עבר את רוב המלחמה בגטו קרקוב, בו היה פעיל במחתרת הציונית "הסנה", שאיגדה נוער ציוני מתנועות שונות, והיה מקשר עם גרעין "החלוץ הלוחם" בגטו.
לאחר חיסול הגטו ב-13 במרץ 1943, הועבר למחנה עבודת כפייה וולק 3 בשליטת הנאצי אמון גת.
צימרמן ברח ממחנה עבודת הכפייה להרי הקרפטים, שהיוו את הגבול בין סלובקיה ופולין. הוא נעזר בשרשרת ארוכה של קשרים שהיו לו בארצות כמו צרפת, אנגליה, פולין והונגריה. הוא וחבריו השתמשו בקשריו, להברחת יהודים מהגטאות וממקומות מסתור, דרך הרי הקרפטים, להונגריה, שם ציידו את המוברחים בתעודות מזויפות. צימרמן היה ראש הוועד של פליטי פולין בבודפשט ובוקרשט.
בבודפשט, צימרמן שיתף פעולה עם הנריק סלביק ויוז'ף אנטל (האב) בהונגריה כדי להציל יהודים. הם סיפקו תעודות מזויפות ליהודים, והקימו בית יתומים בואץ במסווה של מוסד קתולי. מאמציהם הצילו אלפי יהודים, כולל ילדים. לאחר המלחמה, צימרמן פעל להנצחת גבורתם של שותפיו, והביא להכרה בסלביק ואנטל כחסידי אומות העולם על ידי יד ושם.
בשנת 1944 אורגנה בריחה לרומניה כפולנים הבורחים מפני רוסיה הקומוניסטית. בעזרת המחתרות השונות הצליחו צימרמן וחבריו לארגן עלייה לארץ ישראל באונייה קזבק מרומניה לטורקיה, ומשם ברכבת דרך סוריה ולבנון עד לארץ ישראל.
מרבית בני משפחתו נרצחו בשואה.
בשנת 2025 קיבל צימרמן, לאחר מותו, את אות המציל היהודי, מטעם ארגון בני ברית העולמי.
במהלך בריחתו של צימרמן מהנאצים, הוא הגיע בשנת 1943 לבודפשט, שבה שלטו אז הונגרים משתפי פעולה עם הנאצים. פליטים יהודים שהגיעו לשם, היו נתונים בסכנת מוות. לפיכך, התחזו הפליטים היהודים לפליטים פולנים קתוליים. מאחר שלצימרמן היו קשרים עם הממשלה הפולנית הגולה שישבה בלונדון, הוא נפגש בהמלצתם, עם מי שהיה השגריר מטעם הממשלה הפולנית הגולה בבודפשט, ד"ר הנריק סלביק. הד"ר סלביק, יחד עם צימרמן, בעזרת רוזנת הונגריה בשם ארזבט סאפארי, ובעזרת פקיד הונגרי בכיר בשם יוז'ף אנטל (אביו של ד"ר יוז'ף אנטל, שהיה לימים ראש ממשלת הונגריה, לאחר נפילת מסך הברזל), סיפקו אלפי תעודות מזויפות ואשרות של פליטים פולנים נוצרים - לפליטים יהודים שהגיעו לבודפשט, ובכך הצילו את חייהם. כמו כן הם הקימו בית יתומים לפליטים יהודים ילדים, אף הם במסווה של נוצרים.
כשהנאצים כבשו את הונגריה הם עינו ורצחו את ד"ר סלביק, אך ד"ר יוז'ף אנטל שרד. גורלם של סלביק ואנטל נודע לצימרמן רק לאחר נפילת מסך הברזל, והוא דאג לחשוף את גבורתם. שניהם הוכרו, בזכות פועלו של צימרמן, כחסידי אומות עולם, על ידי מוסד יד ושם. כמו כן הצליח צימרמן לאתר ולהביא להכרתם כחסידי אומות עולם של שני חברי המחתרת הפולנית אשר הדריכו ועזרו לפליטים יהודים, וגם לו עצמו, להבריח את הגבול בהרי הקרפטים, מפולין לסלובקיה: סטפן קוצון ומיכאל לומניצקי. בתו של מיכאל לומניצקי, ונדה לומניצקה דולק, היא משוררת חשובה בפולין והקדישה משיריה למאורעות אותם הימים.
כתביו
צימרמן כתב שני ספרים על חייו.
"בין פטיש הכנסת וסדן המפלגה" מתאר את קורותיו ופועלו כחבר כנסת במשך שנים רבות, יצא לאור ב-1994 על ידי המכון לחקר הכלכלה והחברה בישראל על שם יוסף ספיר.
"הסנה הבוער" - מתאר את קורותיו מלידתו וחייו בפולין שבין שתי מלחמות העולם, דרך השואה, עלילות בריחה, הצלה וחשיפת גבורתם של חסידי אומות עולם ועד לעלייתו ארצה, יצא לאור במקור, בפולין, בשפה הפולנית בשנת 1997 בשם "שרדתי, זוכר, מעיד". ספר זה התקבל בפולין בעניין רב לאחר שחשף את סיפורו של הנריק סלביק שאף זכה בתקשורת הפולנית לכינוי ראול ולנברג הפולני עקב הדמיון שבין שני הסיפורים. בעקבות הספר פורסמו בפולין כתבות, מחקרים וסרטים רבים והוא תרם רבות לקשרים הטובים שנוצרו בין ישראל ופולין לאחר הוצאתו. בארץ הוא יצא בעברית ב-2004, בשם "הסנה הבוער" (הוצאת כותרות).
