יצחק (איזידור) פיליפ

יצחק (איזידור) פיליפ

יצחק (איזידור) פיליפ, איזי בפי כל מכיריו ומוקיריו נולד ב 1906 בעיר רקלינגהאוזן שבחבל סטפליה שבגרמניה. הוא התייתם מאביו בהיותו בן 21 שנים. אביו היה חייל בחיל הפרשים הגרמני במלחמת העולם הראשונה ובמסגרת זו חלה בקדחת הצהובה.

איזי היה הבכור מבין שלושה אחים ואחות אחת. הוא החל לשאת בעול הפרנסה של המשפחה עם מות אביו. בהמשך אח אחד נסע לישראל ונלחם במסגרת הבריגדה, אח שני ברח להולנד וניצל ע"י משפחה הולנדית, אחותו נספתה בשואה.

איזי היה מתעמל ומאמן ב"מכבי" ובעיקר עסק באגרוף והרמת משקולות, היה חזק מאד מבחינה פיזית אך גם בעל חוסן נפשי נדיר.

הוא הגיע להכשרה בחווה העירונית שבעיר פדרבורן ושם הכיר את חבריו לדרך לאורך שנות השהות במחנות, כקבוצה הם סייעו אחד לשני ותמכו בעת קושי. יחד עם חלקם עבר למחנה בונה (באושוויץ).

איזי היה המבוגר  מבין החברים, התאבק במופעי היאבקות ואגרוף שארגנו הנאצים תמורת פת לחם , קליפות תפוחי אדמה או מרק עבש אותם חלק עם חבריו.

בזכות היותם חבורה מלוכדת הם הצליחו לשרוד את התופת.

ב 1/1945 המחנה פונה והחלה "צעדת המוות" ואחר מכן "נסיעה" בקרונות סגורים שיועדו להובלת בהמות, בנסיעה זו הוכיח איזי שוב את אומץ ליבו וקור רוחו כשסיפק מים לכל הקרונות ברכבת תוך סיכון והקרבת עצמו . החברים ביניהם איזי הועברו לדורה-נורדהויזן שם עבדו במפעל ליצור טילים. משם ב 3/1945 יצאו ברכבת בדרך קשה והגיעו  ב4/1945 לברגן בלזן ושם שוחררו ע"י הבריטים בתום המלחמה. איזי שימש מספר חודשים כמבריח של קבוצות עולים לארץ, ולבסוף הוא וחבריו עלו לארץ כמעפילים באונייה "תל חי", ובמרץ 1946 הגיעו למחנה המעפילים בעתלית. איזי פגש בארץ את שני אחיו.

הוא הספיק להילחם במלחמת השחרור, במבצע "דני" באזור לוד.

איזי בחר להיות עצמאי ולא חבר לקבוצה בהקמת קבוץ נצר סירני אך נשאר עמם בקשר הדוק. חבריו הם שעזרו לו למצוא עבודה במסגרת "משקי הדרום". הוא עבד והיה פעיל עד גיל 84 שנים.

מידי יום הוא יצא השכם בבוקר לחוף הים "חוף גורדון" שם התעמל ושחה ואף אימן אחרים, חלקם צעירים ממנו. לאחר מכן פנה לעבודתו. איזי הקים משפחה שהתפאר בה מאד, שתי בנות וששה נכדים ונכדות. הוא השקיע את כל כוחו ומרצו במשפחתו. איזי היה תמיד אופטימי, שמח, והישרה רוח זו גם על בני משפחתו.  

לאורך כל חייו איזי טען כי גיבור לא נחוץ לקרב כדי להילחם ולהוכיח את עצמו, אלא הלחימה היא תמיד כדי להישאר בן אדם, לשמור על צלם האנוש ולהועיל ולעזור לאחרים בצניעות שלא על מנת לקבל בחזרה .

ברוח מורשת זו הוא הרצה בפני תלמידי בתי ספר ברחבי המדינה. וכך התנהל עד יומו האחרון. 

הוא נפטר ב 22/9/1994 בהיותו בן 88 שנים. 

מורשתו של איזי ממשיכה לחלחל  גם לדורות הבאים במשפחתו.