מאיר שולמן

מאיר שולמן

בתחילת המלחמה מאיר חי עם אשתו נחה בעיירה כשאנוב, בקרבת הוריהם ואחיהם. לאחר חיסול הגיטו בכשאנוב, באביב 1943, מאיר ונחה עברו לבנדין והצטרפו לתנועת ההתנגדות היהודית של שלזיה באזור זגלמביה. בראשה של תנועת ההתנגדות עמדו צבי ברנדס והרשל שפרינגר. תנועת ההתנגדות הייתה מורכבת מחברי תנועות הנוער החלוציות, השומר הצעיר, דרור, גורדוניה, הנוער הציוני ועוד. במהלך שנת 1943, במסגרת פעולותיו עם חברי תנועות הנוער, מאיר התבלט ביכולותיו המיוחדות, בהתחלה הוא עוד הספיק להשתתף בהכנת בקבוקי מולוטוב ורימונים שנשלחו לגיטו ורשה, מאוחר יותר הוא תכנן בונקרים ואף עזר בהכנתם, הוא זייף תעודות עבודה ואחרות בצורה מוצלחת, ואחרים העידו על הצלתם בזכות תעודות אלו.

לאחר שנאלצו לעזוב את הבונקרים בבנדין, מאיר יצר קשר עם פולני בשם נובאק, שהסכים להסתיר אותו, ואחרים מהתנועה הצטרפו אליו. הם נאלצו לעזוב את מקום המסתור אצל משפחת נובאק, והפעם נחה היא זאת שיצרה קשר עם משפחת קובילץ שהסכימו להסתיר אצלם יהודים. מאיר זייף מטבעות זהב אמריקאיות, ועזר בכלכלתם של חבריו שישבו בבונקר, אצל משפחת קובילץ במיכאוקוביצה, הוא היה הגזבר, בבונקר הזה, ואיש הקשר בין החברים לבין בעל הבית. משם נוצר הקשר עם מבריחי גבול שעזרו לחברים לברוח מפולין ולעבור להונגריה, כשהם מצויידים בתעודות זהות מזוייפות, מעשה ידיו של מאיר. מאיר היה האחרון להישאר בבונקר הזה, כי היה אמור לפגוש שליח של הסוכנות היהודית. בזמן המפגש ביניהם, הגסטפו פרצו לבית, עצרו את מאיר ואת בני משפחת קובילץ.

מאיר נשלח לאושוויץ, קפץ מהרכבת, נפצע, והצליח לאחר תלאות מרובות להגיע להונגריה ולהתאחד שוב עם נחה. הזדמן להם להצטרף לרכבת של קסטנר, הם המתינו כחצי שנה בברגן בלזן, ושוחררו בסופו של דבר לשווייץ בדצמבר 1944.

החברים שהיו עם מאיר באותה תקופה, דיברו עליו בהערכה רבה ובשבחים רבים למעשיו. הדברים נכתבו במספר ספרים, ספרי עדות של כמה מהחברים שהיו איתו שם ובספרי מחקר שנכתבו מאוחר יותר ואף במאמר אחד.

תעודת אות המציל היהודי שניתנה למאיר שולמן