נעמי בריינדל מאיר
- huli1944
- 9 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
כתב על נעמי בריינדל מאיר, איציק וינברג, בשם אבנר כרם. 7.7.24 קריית טבעון
נולדתי בקראקוב בשנת 1938, אחי אבנר נולד בשנת 1940. נשלחנו לגטו קראקוב ב1941 , ביוני 1942 היינו בגטו משפחה גדולה המונה 64 נפש. 60 מתוכם נשלחו למחנה בלזץ ונרצחו בו ביום. אחותו של אבא ובעלה הבריחו את אחי ואותי מהגטו ונדדנו כשנתיים בקרב הכפריים. בפברואר 1944 ברחנו להונגריה, וב30 ליוני נזרקנו כנוסעים סמויים לרכבת של קסטנר בהנחה, שזו הדרך היחידה לשרוד בכיוון ארץ ישראל.
בדרך נחטפנו ע"י הגרמנים והובלנו עם 1684 נוסעי הרכבת למחנה ריכוז ברגן בלזן בגרמניה. על מגרש המסדרים הגדול הייתה סלקציה, כולם פוזרו לצריפים, ורק אחי ואני נשארנו לבד, במרכז המגרש כאשר ארבעה שומרים עם כלבים מסובבים אותנו.
אני ילד בן חמש וחצי, "אבא" לאחי בן ארבע ורבע דובר פולנית, לא מבין את השומרים דוברי גרמנית ואין לי כל קשר עם הקבוצה ההונגרית בצריפים. נשארנו לבד בעולם.
אין לי כל מידע היכן אני נמצא, ואין לי מושג למי אני צריך לפנות. אני מחזיק בחוזקה בידו של אחי שבוכה וצמא, ואני מסביר לו שעוד מעט יחשיך ואבריח אותו בחושך לצריף הקרוב.
אני ילד ממשפחה חרדית. נהגתי כל ערב להתפלל "שמע ישראל" וכל בוקר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". יכולתי רק לקוות "שעזרי מעם השם עושה שמים וארץ"
והנס אכן קרה. כעבור כמחצית השעה בהמתנה במרכז המחנה, מלאך בדמות נערה צעירה כבת עשרים אספה אותנו לצריף שלה. שם המלאך נעמי מאייר. היא אימצה אותנו והפכה לאימא אמיתית.
היא דאגה לכל צרכינו : שפה, אוכל, בגדים, חום, משחקים, רחצה, חיבוק, המון אהבה.
לימוד השפה היה מהיר ביותר ותוך שלושה שבועות ידעתי לדבר לכתוב ולקרוא הונגרית. נעמי דאגה להביא אוכל מכל מקור אפשרי. את הסוודר היחיד שלה פרמה וסרגה לנו סוודרים. מאלף סמרטוטים תפרה לנו בגדים. נעמי דאגה לרחוץ אותם עם בעיות של חוסר במים. כל היום חיבקה ונישקה אותנו. היה קר מאד ובלילה ישנתי עליה כגוף חימום עם שמיכה מאד דקה. לפני שנרדמתי ספרה לי סיפורי ילדים.
את "שיר המעלות" היא לימדה אותי על הדרגש, ובגאווה גדולה הייתי שר בפני כל השכנים שלי לדרגש, ביניהם תינוקת בחודשים הראשונים לחייה.
כל יום היה מסדר והיא נאלצה להיות זהירה מאד שמא, יגלו שאנחנו סמויים. היא הגנה עלינו בחירוף נפש והצילה אותנו ממות בטוח. כעבור 180 יום שוחררנו והגענו לשוויץ. כאן קיבלה נעמי שני בשורות איוב ביום אחד. הראשונה שהיא לא תוכל לאמץ אותנו והשנייה שארוסה נרצח בהונגריה. זה היה כבד מנשוא והיא שמה קץ לנפשה
גב' מימי בוק ששכנה בדרגש התחתון הייתה נוכחת ביום הקבורה של נעמי בשוויץ , היא הייתה עדה לכל מה שנעמי עשתה. ועל הקבר היא אומרת: "לפי הדת היהודית אסור להתאבד, אבל כיוון שהצלת שני ילדים ממות בטוח, אלוהים יסלח לך "
נעמי שלנו, אין ספק שאלוהים סלח. שמונים שנה לאחר קבורתך מדינת ישראל מעניקה לך את אות ההוקרה "יהודי מציל יהודי" שכל כך מגיע לך על פועליך להצלת חיים.
אוהבים איציק ואבנר
