פרדי הירש
- huli1944
- 27 ביולי
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: 30 ביולי
פרדי הירש (בגרמנית: Fredy Hirsch, נולד בשם אלפרד הירש - Alfred Hirsch; 11 בפברואר 1916 אאכן - 8 במרץ 1944 אושוויץ) היה ספורטאי ואיש חינוך יהודי גרמני שפעל למען ילדים ובני נוער בגטו טרזין ובבלוק הילדים שהקים בבירקנאו. הוא מוכר כאחד המחנכים הגדולים בתקופת השואה, שנתן לילדים תקווה וערכים בעיקר דרך אימוני הספורט והחינוך הגופני
ראשית חייו
פרדי הירש נולד וגדל בעיר אאכן שבגרמניה, בנו של הנרי הירש, קצב ובעל מכולת, ואשתו אולגה היינמן. ב-1926, בהיותו בן 10, נפטר אביו לאחר מחלה ממושכת. הוא היה מעורב יחד עם אחיו הבכור פול בתנועת הצופים היהודית, שקידשה גם מטרות ציוניות וכמו כן הצטרף לארגון הספורט "המכבי הצעיר". לאחר עליית היטלר לשלטון ב-1933, היגרה משפחתו לבוליביה ואילו הוא נשאר בגרמניה בעקבות רצונו לעלות לארץ ישראל. הוא עבר לדיסלדורף ועמד שם בראש תנועת הצופים היהודיים.
בנובמבר 1935 היגר הירש לצ'כוסלובקיה כמו רבים מיהודי גרמניה, ופעל בעיקר בפראג. הוא ארגן פעילויות ואימוני ספורט שונים למאות ילדים, והחדיר להם אידאלים של עבודת צוות, אחריות הדדית, תעוזה וגאווה ביהדותם. היה פעיל באגודות ספורטיביות יהודיות שונות, ביניהם הגיבור פראג - אגודת מכבי בפראג. כמו כן היה פעיל בהכנת חלוצים צעירים לעלייה לארץ ישראל. הוא הנהיג קבוצה של נערים בני 12–14 שנקראה "הבלגה", אשר הצליחה ברגע האחרון לפני המלחמה, באוקטובר 1939, לצאת לדנמרק, ושנה לאחר מכן הגיעה לארץ ישראל.
בגטו טרזין
עם הקמת גטו טרזינשטט בצ'כיה באוקטובר 1941, הקים הירש את "ארגון הסיוע", שתפקידו היה לסייע למגורשים לארוז את חפציהם. הוא גייס לשם כך את חברי תנועות הנוער היהודיות כדי לסייע לבניית הקהילה מחדש ולהגן על הנערים המשרתים בארגון. הירש הגיע לגטו ב-4 בדצמבר 1941.
הירש ועובדים אחרים של הקהילה היהודית קיבלו את המשימה של ארגון החיים בגטו החדש שנוצר. הוא מונה למנהל מחלקת הבניינים של הגטו. מתחילתו של הגטו הוקצו חדרים מיוחדים עבור הילדים, שחיו בנפרד מהוריהם. מאוחר יותר הוקמו בסביבות אחד עשר בתי ילדים מיוחדים בעלי אופי של פנימייה, שכללו מספר מטפלים ומורים שהקדישו את עצמם לחינוך הילדים. הירש והמטפלות האחרות ניסו לשפר את תנאי החיים של הילדים בגטו בכל דרך שרק יכלו. הוא התעקש שהילדים חייבים לבצע פעילות גופנית בכל יום ולשים לב להיגיינה האישית שלהם על מנת לשמור על מצבם הנפשי והפיזי, כתנאי היחיד להישרדותם. העובדה שהירש הגיע מגרמניה, התנהל בביטחון עצמי רב ושפע פעילות, הקנה לו מידה מסוימת של כבוד מצד כמה מקציני האס אס של המחנה. כך הוא הצליח להשיג מקום למגרש משחקים, שבו התקיימו במאי 1943משחקי "מכבי טרזין". הירש זכה גם באפשרות לקחת אנשים מהמשלוחים המתוכננים למזרח, ולעתים קרובות עשה בזה שימוש לטובת הילדים.
בקיץ 1943 הגיעו לטרזין 1,200 ילדים יהודים מגטו ביאליסטוק שהיו בדרכם לאושוויץ. הם הוחזקו מבודדים משאר היהודים בגטו, ונאסר על כל מגע איתם. עם זאת, הירש ניסה להיכנס אל מחנה הצריפים שלהם והצליח ליצור קשר עם מטפל הקבוצה. הוא נתפס על ידי הנאצים וכעונש הוחלט לגרשו במשלוח שיצא למחנה המשפחות באושוויץ-בירקנאו ב-6 בספטמבר, יחד עם עוד 5,000 אסירים.
בבירקנאו
הודות ליכולתו של הירש לשאת ולתת עם המפקדים הנאצים, הוא הצליח לאסוף לאחד ממבני העץ במחנה המשפחות בבירקנאו כ-300 ילדים שגורשו מטרזין, הפך לראש בלוק הילדים וניהל את כל הפעילויות שלהם. שהותם של ילדים בבירקנאו הייתה מראה נדיר, שכן בדרך כלל נרצחו הילדים היישר עם הגיעם למחנה.
בלוק הילדים בהנהגתו של הירש היה מרוהט באופן שונה מרוב בנייני האסירים האחרים בבירקנאו. במקום מיטות היו להם שולחנות קטנים שלידם ישבו הילדים. הקירות בתוך המבנה היו מעוטרים בפרחים ודמויות מאגדות ילדים. הילדים בילו בבלוק 31 את רוב היום וחזרו למשפחותיהם בלילה. שם הם אכלו, ובנוסף למרק, הושג עבורם מזון נוסף מחבילות שהגיעו למחנה עבור אנשים שכבר נספו. אף על פי שהילדים סבלו באופן טבעי מרעב, אף אחד מהם לא מת מרעב או מתזונה לקויה. ההיגיינה נשמרה בקפידה. הילדים היו מוגנים משלטון הטרור של אנשי האס-אס, והירש גם דאג שהמסדרים היומיים יהיו קצרים ויתקיימו בבניין עצמו, במקום לעמוד מספר שעות בכפור ובגשם כפי שקרה עם האסירים המבוגרים.
בבלוק נערכו שיעורים סודיים ומאולתרים, בקבוצות קטנות בהתאם לגיל. המורים לימדו את הילדים את תוכנם של ספרים שהם זכרו, בהם שיעורי גאוגרפיה, היסטוריה ויהדות, שיחקו במשחקים, שרו איתם שירים, הציגו הצגות ונערכו פעילויות ספורטיביות יומיות לחיסון גופם. פעולות משחק אחדות נערכו בהשתתפות אנשי האס-אס, כולל יוזף מנגלה, שהשיב את הילדים על ברכיו וביקש מהם לקרוא לו הדוד.
לאחר הגעתם של משלוחים נוספים בדצמבר, היו בבלוק כ-500 ילדים והירש הצליח להשיג להם בניין נוסף. כשמשלוח ספטמבר התקרב לסוף תקופת ההסגר בת שישה חודשים לקראת סוף פברואר 1944, חברי תנועת ההתנגדות במחנה יצרו קשר עם הירש. הם ידעו שכל האסירים הולכים להישלח אל מותם בתאי הגזים וראו בהירש, שנהנה מסמכות טבעית בין האסירים, מנהיג פוטנציאלי למרד המתוכנן. הירש מצא את עצמו עומד בפני דילמה קשה: הוא ידע שמרד פירושו סיכוי לבריחה אפשרית עבור קומץ של אסירים, אבל גם מוות בטוח עבור רוב האסירים ועבור כל הילדים. בראשית מרץ 1944 נדרשו אנשי מחנה המשפחות להתארגן לקראת העברתם למחנה הסגר בשם היידברק. הירש נפרד מחניכיו, כשהוא לא היה מודע לכך שהם נשלחים למעשה אל מותם. ב-7 במרץ הם נספו בתאי הגזים באושוויץ, כשלפני כן הספיקו לשיר את ההמנון הצ'כי ואת "התקווה". למחרת נודע להירש מאיש תנועת ההתנגדות רודולף ורבה, שכל מחנה המשפחות ובכללם הילדים נשלחו אל מותם. הוא התבקש להחליט לגבי עמידה בראש ההתקוממות ועבר להתלבט בחדר צדדי. שעה לאחר מכן, ורבה מצא אותו מחוסר הכרה. רופא קבע שהוא לקח מנת יתר של כדורי הרגעה. באותו הערב, גופתו של הירש נשרפה במשרפות בירקנאו, יחד עם 3,792 אסירי טרזין לשעבר ממחנה המשפחות. ישנן השערות שונות לגבי מה שקרה בדקותיו האחרונות, ולא ברור אם הוא התאבד. הייתה שמועה שהרופאים, שנהנו מיחס עדיף במחנה, נתנו לו מנת יתר של כדורים מאחר שידעו שמרד יגרום למותם.
חייו האישיים
הירש היה הומוסקסואל גלוי וניהל מערכות יחסים עם מספר גברים, גם במחנה המוות אושוויץ.
הנצחה
סיפורו האישי של הירש הונצח בסרטו התיעודי של רובי גת, "פרדי היקר", ששודר ביום השואה 2017 בערוץ 1.
