רחל אידה ליפשיץ

רחל אידה ליפשיץ

רחל אידה ליפשיץ נולדה בשנת 1917 בפריז. אחת מתוך חמישה בנים וארבע בנות להורים דוד  ושרה ליפשיץ, יוצאי רוסיה.

 בשלב מוקדם בחייה רחל נמשכה לעבודה סוציאלית, על פי נטייתה לעזור לזולת. היא החלה לעבוד בשנת 1933 בשרות הסוציאלי של הברונית (אשתו של) רוברט דה רוטשילד, ובמקביל למדה עזרה סוציאלית בבית הספר של הארגונים היהודיים  Les Ecoles Consistoriales Israelites. מאוחר יותר היתה לסגנית המנהל ובהמשך מנהלת של קיטנות ילדי בתי הספר היהודיים בפריז, שהתקיימו בעיירה DINARD על שפת האוקינוס האטלנטי בוילה שמשפחת רוטשילד העמידה לצורך הענין. 

זמן מה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה רחל דאגה לקבל זהות מזויפת, ושמה הפך להיות Leroyer Françoise

בשנת 1940 רחל הפסיקה לעבוד עם משפחת רוטשילד והחלה לעבוד במסגרות שונות, רשמיות וגם חשאיות, של השירותים הסוציאליים של הקהילה היהודית: תחילה ב- Comité de Bienfaisance israélite de Paris  (C.B.I.P.), ואחר-כך ב- Comite decoordination des oeuvres juives.

בנובמבר 1941 הוצא צו על ידי הגרמנים, המאחד את כל הארגונים היהודיים, כולל תנועות הנוער, לגוף אחד: "Union generale des Israelites de France" U.G.I.F., תחת שליטתם של הגרמנים.

באופן רשמי רחל עבדה ב-  U.G.I.F, אך למעשה פעלה בארגון ויצ"ו  Wizo  שהיה ארגון רשמי עד להוצאת הצו, והמשיך לעבוד כארגון חשאי בתוך ארגון הגג, ללא ידיעת המשטרה.

תפקידה של רחל היה להסתיר ילדים ולהצילם מגירוש והשמדה, וכמובן שבמסגרת החדשה, תחת ארגון הגג הנשלט ע"י הגרמנים, העבודה נעשתה מסוכנת מאוד. ואכן, ב-1943 נעצרו חלק מאנשי הסגל של U.G.I.F ע"י הגסטפו בחשד לפעילות חתרנית ולאחר חקירה לא שבו וכפי הנראה נשלחו למחנות ההשמדה. בהם היו גם סגן נשיא הארגון ומשפחתו. 

בשנים 1943-1942 גדלה מצוקתה של האוכלוסייה היהודית. חלק מן המשפחות חי אמנם בגלוי אבל בפחד, וחלק חי במקומות מסתור.   רחל הלכה לבקר משפחות כדי לעודד אותן ובעת הצורך הביאה עמה בגדים ומצרכי מזון. במקרים אחרים העבירה חבילות עבור בני משפחה שנכלאו במחנה דראנסי. במספר הזדמנויות נכנסה לתוך המחנה כדי להוציא ילדים שארגון ה- U.G.I.F הצליח לשחרר. לדוגמה ב-9/11/1942 בהתאם לרשימות שרחל סיפקה, הוצאו ממחנה דראנסי Drancy  עשרים וששה ילדים, וכמובן שהיה צורך מיידי להחביאם בטרם יבואו הגרמנים לעצור אותם שוב. 

היא גם עזרה למשפחות אשר קרוביהן נעצרו, לסדר עניינים מנהליים נחוצים,  והיו לה גם שעות קבלה במשרד, אליו פנו אנשים לסיוע בפתרון בעיות שונות. אך עיקר עבודתה התרכז, כאמור, בהצלת ילדים. ובאיתור מקומות מסתור טובים ובטוחים מפני הגרמנים. 

ב-1942 יסד ארגון ויצ"ו את "familial de placements d'enfants le service", השרות להסתרת הילדים שנקרא בקיצור S.F..  תפקידה של רחל בארגון זה היה לרכז את הבקשות להסתרת ילדים שהוגשו ע"י העובדות הסוציאליות מכל רובעי פריז, לאתר מקומות מסתור עבורם, ולהכין את הילדים להעברה.

כל אחת מן המשפחות האומנות והילדים שקיבלה, נרשמו בתיקיות מוצפנות שהוחבאו אצל אנשים לא  יהודים ובעקביות הועברו ממקום למקום מחשש להלשנה. אחרי המלחמה התיקיות הללו אפשרו לאתר ולאסוף את כל הילדים הללו. סך הכל היו בחסות ויצ"ו כ- 1500-1250 ילדים שהוסתרו.

בנוסף לפעילותה במסגרת ויצ"ו עסקה רחל במתן סיוע פרטני למשפחות שיקיריהן נעצרו. 

בנוסף לכל אלה, בין השנים 1946-1940 רחל היתה חברה בארגון הצלב האדום. במסגרת זו טיפלה בפצועים ברחובות פריז לאחר הפצצות הגרמנים. בפעילות זו המשיכה עד לשחרור פריז באוגוסט 1944. לאות הוקרה על פעילותה היא קבלה את סמל הצלב האדום  "הצלב של לורֵן" המזוהה עם דה-גול.

לאחר סיום המלחמה רחל חידשה את הקשר עם משפחת רוטשילד ועבדה עמה עד שנת 1948. תחילה קיבלה סיוע מן הברונית (אשתו של) רוברט דה רוטשילד, בפעולות חברתיות והומניטאריות, ולאחר מותה המשיכה לעבוד עם הברוניות (הנשים של) ססיל (Cecile), אלן (Alain), ואדוארד (Edouard) דה רוטשילד.

 בתקופה זו רחל  עבדה בארגונים הקהילתיים ויצ"ו ואופז' L’œuvre de Protection des Enfants Juifs OPEJ -. ארגונים אלה פתחו מוסדות שנועדו לקלוט ילדים שהוחבאו בזמן המלחמה ואשר רבים מהם התייתמו מהוריהם שלא שבו ממחנות ההשמדה. משימת עובדי ויצ"ו היתה להחזירם בהקדם ממקומות המסתור. משימה נוספת שהעסיקה את רחל במסגרת ויצ"ו היתה איתור קרובים של הילדים - הורים, סבים, דודים – על מנת להחזירם לחיק המשפחות. כאן נוצר קושי נוסף: בני המשפחה עצמם היו במצב קשה ביותר, ללא מגורים וללא אמצעי קיום ולכן לא יכלו לקבל את הילדים. מסיבה זו, מאות ילדים נשארו במוסדות ולמדו לחיות ללא משפחה גרעינית והיה צורך בארגן מסגרות לימודים לילדים ולימודי מקצוע לבוגרים או מקומות עבודה לאחרים. רחל טיפלה בכל התחומים הללו. עם סיום המלחמה החלו לחזור לפריז הניצולים ממחנות ההשמדה. אחד המקומות הראשונים שהוכן לקליטתם היה מלון לוטטיה (Hotel Lutetia). גם שם פעלה רחל ועזרה כמיטב יכולתה. 

באוגוסט 1947 רחל נשלחה לנמל פורט דה בוק במטרה לעלות על אניית המעפילים אקסודוס שגורשה על ידי הבריטים ולשמש כאחות וכמתורגמנית מדצמבר 1946 ועד למאי 1950, במסגרת עבודתה בארגון OPEJ היו תפקידיה: פתיחת בתי ילדים; מילוי מקום בהנהלת בתי הילדים; ארגון וניהול  קייטנות ומחנות הנופש. ביוני 1950, במסגרת עבודתה עבור הסוכנות היהודית וארגון "החלוץ",  רחל מארגנת קייטנות מחנאות עבור כל התנועות הציוניות בפריז.

מאוקטובר 1950 ועד דצמבר 1951 רחל משלימה לימודי שירותים סוציאליים בבית הספר פול בֶּרוַלד בוורסאי  בתקופה זו עבדה בשני ארגונים נוספים "הועדה היהודית לפעילות סוציאלית ולשיקום". במסגרת זו עסקה בעבודה עם משפחות יהודיות.

וביה"ס המקצועי אורט בו למדו ושהו בתנאי פנימייה בני נוער בוגרים של הקהילה היהודית.

מדצמבר 1951 ועד נובמבר 1959 רחל היתה עובדת סוציאלית ראשית בארגון Service Social des Jeunes - S.S.J . שרות זה נוסד ע"י ארגון הצופים היהודייםE.I.F  עבור בני הנעורים.

ב-1958 היא עבדה גם במסגרת ארגון עליית הנוער. היא אירגנה את עלייתם של ילדים ונערים שלאחר המלחמה נותרו ללא משפחה.

בנובמבר 1966 רחל עלתה לישראל. לאחר שהתגברה על קשיי הקליטה, לימודי עברית וקבלת תוקף לכל אחת מן התעודות והתארים שהשיגה בפריז, החלה לעבוד במשרד הרווחה – בשרות למען ילדים ונוער. היא היתה מפקחת על בתי ילדים, פנימיות ומשפחות אומנות.

רחל החזיקה במשרה זו בישראל שש עשרה שנים. במשך כל השנים הללו היתה בקשר עם מצילים וניצולים רבים שהכירה בצרפת ובמיוחד בפריז בתקופת המלחמה וכן עסקה רבות במתן המלצות להענקת אות "חסיד אומות העולם" לצרפתים שסייעו בהסתרה, הצלה וטיפול ביהודים.  

רחל נפטרה בשנת 2003.