רחל הראל

רחל דידי רוס הרץ הראל

רחל (דידי) (רוס הרץ) הראל

הייתה חברת המחתרת ההולנדית שלחמה נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה

זוכת מדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית ומדליית האומץ של מלך בריטניה.

ומדליית ההולנדית ללוחמי המחתרת במלחמת העולם השנייה, נולדה ברוטרדם למשפחת רוס, בגיל שנתיים חלתה מחלה מידבקת ומסוכנת ביותר באותה תקופה והיא אושפזה בבידוד. מאחר שהתקשתה לבטא את רצונה והרבתה לומר די די (זה זה בהולנדית) כינו אותה האחיות בבית החולים דידי, כינוי שדבק בה כל חייה.

את בעלה מרסל הרץ, שסיים לימודי אדריכלות, פגשה לראשונה במסיבת פורים שנועדה לגיוס כספים למען פליטים יהודים מגרמניה שהגיעו להולנד. הזוג התארס באוגוסט 1941. ביולי 1942, לאחר יותר משנתיים בהן נשלטה הולנד על ידי הנאצים, הייתה אמורה משפחת הרץ להישלח למזרח אירופה.

מרתה נגטגל (Nagtegaal), שעבדה אצל משפחת הרץ, הציעה להסתירם אצל בני משפחתה. באוגוסט 1942 פוזרו בני משפחת הרץ, וכן רחל ואמה, בין בני משפחת נגטגל. במרץ 1943 השיגה מרתה עבורם תעודות זהות מזויפות וכרטיסי הקצבה של מזון ומצרכי מחיה. בני משפחת נגנטל הוכרו ב־1988 על ידי יד ושם כזכאים לתואר חסיד אומות העולם.

דידי רוס, שהתחזתה לגויה כפרית, הצטרפה למחתרת ההולנדית וקיבלה תפקיד בלדרית של ביל וילבור (Bill Wildeboer) שהיה מפקד תנועת ההתנגדות של אזור איידה. במאי 1943 צורפה קבוצת התנגדות זו לשלוש קבוצות אחרות שפעלו בכפרים הסמוכים: בנקום (Bennekom), לונטרן (Lunteren) ואדרויין (Ederveen). גם ארוסה מרסל פעל במחתרת ההולנדית תחת שם פיקטיבי: ריינוס ון אלק (Rienus van Elck).

תפקידה של רוס היה ליצור קשר בין מפקדי המחתרת לפעילים שדאגו בעיקר למציאת מקומות מסתור ליהודים ולסרבני חתימה על הצהרת הסולידריות. חרף הסכנות היא נעה בין הכפרים ברכיבה על אופנים כשהיא מתחזה לאיכרה בת האזור. באוגוסט 1944 כאשר אוחדו הקבוצות שלחמו בנאצים בארגון שכונה "כוחות הפנים" התרחב היקף עבודתה של רוס והיא נטלה חלק גם בפעולות בלתי אלימות נוספות אשר נועדו לשבש את ההוראות הרשמיות של הגרמנים על ידי סילופן.

פעילותה בקרב ארנהם

לאחר 17 בספטמבר 1944 כאשר החל הקרב על ארנהם נותרו רבים מחיילי בעלות הברית מאחורי קווי הגרמנים, חלקם פצועים וללא ציוד ומזון. המחתרת סייעה להסתיר ולטפל בחיילים האלה ואף להעבירם את נהר הריין ולהצטרף לכוחותיהם. גם רוס השתתפה בפעולות הללו בנוסף לתפקידיה האחרים, בעיקר בבישול ובטיפול בפצועים וכבלדרית במבצע העברת החיילים וצירופם לכוחותיהם.

בשבי הגרמני ובריחה

ב-17 בנובמבר 1944 היא נתפסה על ידי הגרמנים לאחר שאחד מחברי המחתרת שנתפס ועונה גילה את המידע עליה. בעת תפיסתה היא הצליחה להשמיד את מכתבי מפקד המחתרת שהיו עמה והצליחה לשכנע את אנשי הביטחון הגרמנים שיש לה פגישה במקום ציבורי. אולם ניסיונה להימלט כפי שתכננה נכשל. היא נורתה ברגליה ונלקחה לאפלדורן (Apeldoorn), מקום משכנה של המפקדה הראשית של האס דה, שירות הביטחון הגרמני באזור.

אסירה ששהתה במקום תיארה את הגעתה של רוס : "אני נמצאת במחלקת הנשים של בית הכלא לאסירים פוליטיים באפלדורן. מצד אחד של המסדרון נמצאים התאים שניים וחצי על שלושה מטר כל אחד. ובכל תא שוכבות שש נשים על שקי קש. המסדרון הצר שאליו פונים התאים נעול היטב גם הוא. לפני כמה שבועות נעצרתי בחארדרן גם הוא כפר בפיילווה. יש כאן ארבעה שומרים... "...פתאום השומר מתרחק בריצה וחוזר אחרי כמה דקות כולו נרגש. מצווה עלינו לעמוד כולנו לאורך קיר המסדרון ולראות מה יעבור שם. הוא מניף את זרועותיו ומתבלבל בדיבורו. "כזאת מכשפה, באשמתה הציתו בית כזאת אישה רעה. אנחנו עומדות קרוב לדלת כאשר התהלוכה העלובה חולפת על פנינו: בחורה צעירה מאוד שאת פניה לא ניתן לזהות כמעט כי הם כחולים ונפוחים ממכות, עיניה הכהות סגורות לכדי חריצים דקים, רגליה מכוסות בתחבושת, כנראה בגלל פצעי ירי. שני שוטרים משירות הביטחון סוחבים אותה, כשהבעה נרגשת ונקמנית על פניהם. ...די היה לנו כל הזמן הזה בסבל של עצמנו, ועכשיו נסחבה פנימה הבחורה הזאת, הצעירה כל כך, שרגליה פצועות ופניה נפוחים ומאחוריה הזדחלה בלא קול הרוח הרעה ששמה "התעללות".

אף שעברה עינויים קשים רוס לא הסגירה את חבריה. מכיוון שמוצאה היהודי לא היה ידוע וגם חברותה במחתרת לא הוכחה היא לא הוצאה להורג. לאחר שלושה חודשים בכלא עם התקדמות כוחות בעלות הברית בתוך הולנד, היא הועברה במרץ 1945 מאפלדורן יחד עם אסירות נוספות למחנה המעבר וסטרבורק במזרח הולנד סמוך לגבול גרמניה, ממנו שולחו 107,000 מיהודי הולנד ברכבת למחנות המוות בפולין בעיקר לאושוויץ וסוביבור. במרץ 1945 כמעט ולא נותרו יהודים בהולנד, ורוס נכלאה בצריף עם אסירות פוליטיות נוספות.

במחנה ששימש באותה תקופה כמחנה עבודה בעיקר לאסירים ואסירות פוליטיים, היו התנאים קשים ביותר. הם עסקו בפירוק סוללות והמזון היה דל במיוחד.

בתחילת אפריל 1945 כאשר נשמעו תותחי בעלות הברית החלו אנשי האס אס לארגן את השיבה לגרמניה והנשים הצעירות הוצאו למסע רגלי קשה. בליל המסע השני הצליחה רוס לברוח ומצאה מחסה אצל איכר. למחרת נודע לה שהולנד שוחררה. היא החליטה לא לחכות למשחררים שעוד לא הגיעו לכפר והחלה לנוע לכיוון לונטרן, שם פגשה את ארוסה מרסל הרץ ומאוחר יותר גם את אמה.

העלייה לארץ ופעילות בויצו

בפברואר 1950 עלו רחל, משה (הרץ) הראל לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ בית השיטה. מאוחר יותר עברה המשפחה לחולון, ב-1956 הצטרפה רוס לויצו בתל אביב וכאשר עברה המשפחה להרצליה הצטרפה רוס לסניף שם. בשנת 1980 היא נבחרה לתפקיד יושבת ראש הסניף והיא כונתה הגברת הראשונה של הרצליה פיתוח. היא הייתה פעילה גם ברוטרי, בעמותה למען ילדים נפגעי מוחין והדריכה גננות לילדים חריגים בשיטת מונטסורי בה התמחתה בהולנד. בנוסף היא אספה סכום כסף נכבד כדי לשלוח ילדים חולים למחנה קיץ בשווייץ, את סיפור קורותיה במלחמת העולם השנייה סיפרה לראשונה 40 שנה לאחר המלחמה בשנת 1983 באירוע של חברות דוברות אנגלית של ויצו.. 

רחל דידי רוס הראל נפטרה בהרצליה ב-16 בנובמבר 1989, עם שובה מטקס הענקת אות חסיד אומות העולם לבני משפחת נגנטל בהולנד.

תעודת אות המציל היהודי שניתנה לרחל דידי הראל רוס