שלום שמחה זורין
- huli1944
- 27 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
שלום שמחה זורין היה מפקד יחידת פרטיזנים יהודים בבלארוס בתקופת מלחמת העולם השנייה, שראה במשימת הצלתם של יהודים כמטרה העיקרית של יחידתו.
שמחה זורין נולד ב-1902 בבלארוס ובפרוץ המלחמה התגורר בבירה מינסק, בה עבד כנגר. ביוני 1941, בהיותו כבן ארבעים, נשלח למחנה עבודה, שם הכיר קצין סובייטי בשם סמיון גנזנקו. בסוף אותה שנה ברחו השניים מהמחנה והקימו יחידת פרטיזנים ביערות שבאזור מינסק. לאור חילוקי דעות בין יהודים ללא יהודים ביחידה, הוחלט להקים יחידת פרטיזנים נפרדת, ליהודים בלבד, עליה יפקד שמחה זורין.
יחידה זו כונתה "יחידת 106" ומאחר ושמחה זורין הצהיר כי מטרתה העיקרית של יחידתו היא הצלת יהודים, נקלטו בה לא רק לוחמים אלא משפחות יהודיות שלמות, פליטי הגטאות - בהם נשים, ילדים וגברים שאין ביכולתם להילחם. לאור זאת, מ-60 איש שמנתה היחידה בתחילת דרכה, גדל מספר זה במהרה ל-800 איש. הלוחמים ביחידתו של זורין הועסקו בעיקר באבטחת המחנה, ליווי נמלטים מהגטאות אל מחנה הפרטיזנים והשגת מזון. במחנה היחידה החזיקו הפרטיזנים פרות ועיזים, כדי להפיק חלב ולעזור בהאכלת היהודים.
גישתו של שמחה זורין קיבלה רוח גבית מווסילי צ'רנישוב, המפקד הכללי של כל יחידות הפרטיזנים, אשר ביוני 1943 הורה לכל מפקדי הפרטיזנים באזור לשלוח לזורין כל יהודי "לא לוחם" שיגיע ליחידתם. חברי יחידת 106 הקימו ביער מחנה אזרחי ובו בתי מלאכה ובניהם סדנה לתיקון נשק ולייצור פצצות, מתפרה, סנדלריה, טחנת קמח, מאפייה ועוד. בנוסף, הקימו חברי היחידה בית חולים שדה שפעל על ידי רופאים יהודים שברחו מהגטו ובית ספר בו למדו כשבעים ילדים. למחנה היתה צמודה פלוגה יהודית חמושה בנשק.
לאחר פשיטתם של הנאצים לאזור היערות, שם שכנה היחידה, נאלצו חבריה להעתיק את בסיסם ליערות נאליבוקי. באביב 1944 הוטל על שמחה זורין להקים כוח לצורך משימת חבלת קווי הרכבת באזור. לצורך כך, צויד בחומרי נפץ ובלוחמים פרטיזנים מיחידות אחרות. משימה זו בוצעה בהצלחה אולם בחודשים שלאחר מכן נקלעו אנשי פלוגתו הלוחמת של זורין לקרבות עם הגרמנים באופן קבוע.
הקרב האחרון התרחש בתחילת יולי 1944 כאשר חיילי יחידה 106 זיהו כוח של כמאתיים גרמנים שנעו ישירות לעברם. הפרטיזנים תקפו את הגרמנים והצליחו להניסם, אולם בקרב זה נהרגו שישה מהם ונפצעו כמה עשרות. ביניהם היה שמחה זורין שרגלו נפצע באופן קשה מאוד, כך שבהמשך נאלצו הרופאים לקטוע אותה. כעבור שלושה ימים חברו אנשיו של זורין לצבא האדום והמשיכו להילחם לצדם בגרמנים עד תום המלחמה.
ביולי1944 , לאחר שחרור האזור על ידי הצבא האדום פורקה יחידתו של שמחה זורין. לאחר המלחמה קיבלו שמחה זורין וכמה מלוחמיו עיטורים ומדליות סובייטיות. בשנת1971 עלה שמחה זורין לישראל, וב-1974 הובא למנוחות, כשהוא בן 72 במותו.
