שרה יהושע פורטיס

שרה יהושע פורטיס

שרה יהושע נולדה ביוון בשנת 1927. המשפחה גרה באזור היהודי של העיר אך הייתה חסרת אמצעים. לכן, שלא כמרבית ילדי היהודים אשר למדו ב"אליאנס", שרה למדה בבתי הספר המקומיים הלא יהודיים. מנהגי הגויים שלמדה שם סייעו לה רבות כאשר הסתתרה בזהות בדויה.

בשנת 1940 פרצה מלחמה בין איטליה ליוון. דודה של שרה מרדכי פריזוס, קצין בכיר בצבא היווני, נהרג במהלך הקרבות והפך לגיבור יוון. בסיום המלחמה הגיעו פצועים רבים משדות הקרב באלבניה, בהם גם יהודים, לבית החולים שבו התנדבה שרה. היא טיפלה בעיקר בפצועים היהודים שרוכזו בחדר אחד, והם בתמורה סיפקו לה לחם, שאותו הפכה לצנימים, והיה מזונה בהישרדותה עם אימה בהרים.

שרה ואימה היו כמעט חסרות כול. הן התגוררו במרתף והתחזו לנוצריות. בשנת 1941 הן הוברחו להרים והגיעו לכפר נידח שבו תושבי הכפר לא ידעו קרוא וכתוב. שרה הייתה להם מורה מוערכת ואהובה. היא ארגנה מזון ומגורים ליהודים בכנסיות כפריות ועזרה באופן פעיל ליהודים שנמלטו מיוון בסירות לטורקיה בפיקוח ELAS.

בשנת 1944 שמעה שהגרמנים מתכוונים לבקר בכפר, ואם יתברר כי אנשי הכפר מסתירים יהודים, כל הכפר יישרף. שרה הבינה שעליה לעזוב, היא עברה להרים והצטרפה לפרטיזנים. היא נהגה לעבור בין הכפרים הנידחים ולהסביר את חשיבותה של פעילות הפרטיזנים. במהלך הזמן הייתה לפרטיזנית מוכרת ומקובלת וארגנה בפיקודה מחלקה של נשים. היא הייתה מגיעה לכפרים ומשדרת אזהרות לתושבי הכפר מפני פשיטות הגרמנים.

בתום המלחמה ביקשה להגיע לאתונה ולהצטרף להכשרות שהכינו את היהודים לעלות לפלשתינה. ביוני 1946 עלתה על אניית המעפילים "חביבה רייך" עם ארוסה מרדכי פורטיס. הם נתפשו על ידי הבריטים ונשלחו למחנה מעצר. ממחנה המעצר הגיעו לקיבוץ גבעת ברנר ומשם לתל אביב, שם נישא הזוג הצעיר והקים משפחה.